3 טיפים להתנהלות עם הילדים בזמן המצב הביטחוני - מלחמה

המצב הביטחוני לא קל, אזעקות, טילים, אנשים מגויסים לצו 8, פגיעות ברכוש ובנפש מסביב.
הורים רבים שואלים את עצמם מה עושים עם הילדים, איך לעזור להם להתמודד, איך לדבר איתם, איך להתנהג בסביבתם.
מצורפים 3 טיפים בנושא, 

1. לתת לילדים אחריות – תנו לילדים משימה כלשהי לביצוע כשיש אזעקה (למשל להכניס את הבובה האהובה לממ"ד, לדאוג שלכלב תהיה צלחת עם מים בממ"ד וכדומה). צעצועים וחיות הם אמצעי מצוין להפחתת הלחץ – עזרו לילדים שלכם להסביר לצעצוע שלהם למה יש אזעקה, שהאזעקה היא בעצם משהו שמגן עלינו, עוזר לנו להגיע למרחב מוגן בזמן כדי שלא ושלא צריך להילחץ ממנה. 
2. יצירה ומשחק מסייעים בהפחתת לחץ, מחשבות מטרידות ופחדים, וחשובים מאוד במיוחד לילדים קטנים. הכינו חומרי יצירה גם במרחב המוגן וגם ברחבי הבית. אפשר לצייר עם טושים על נייר; להכין עיתונים ודבק פלסטי לשם גזירה והדבקה; אפשר וכיף לעבוד עם פלסטלינה, ואפשר להדפיס ולצייר מנדלות – זה מאוד מרגיע. דאגו שהילדים יוכלו לשחק במשחקים אהובים אליהם ואפשר גם משחקים המשלבים הבעת רגשות כדי לעודד אותם לדבר על מה שהם מרגישים וחווים.
3. תנו לילדים להביע את הרגשות והמחשבות שלהם באופן אותנטי, נסו לא לשים בפיהם מילים שאתם חושבים שהם מרגישים או אמורים להרגיש, אם הם מעדיפים לא לדבר כבדו את זה ונסו למצוא דרכים אחרות לתקשורת, דרך צ'אט, משחק, יצירה, פעילות משותפת ועוד..

במכון עידן פסיכולוגים מומחים לילדים, מטפלים מומחים בהדרכת הורים ומגוון אנשי מקצוע נוספים שישמחו לייעץ ולעזור, אנא פנו אלינו בכל נושא שהוא.

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:

מדוע חשוב לתת לילדים לשחק?

מהי חרדת בחינות ומה עושים עם זה

מבחנים הם חלק בלתי נפרד מעולמם של תלמידים בבית הספר, סטודנטים באוניברסיטה ומבוגרים שלומדים שצריכים לגשת למבחן כחלק ממסגרת לימודים או עבודה.

חרדת בחינות היא תופעה נפוצה ושכיחה שמעריכים כי קיימת אצל עד 20% מהאוכלוסייה ברמה כזו או אחרת וגורמת לסימפטומים שונים. אנשים אשר סובלים מחרדת מבחנים יכולים לסבול ממגוון די גדול של סימפטומים שיכולים להופיע בזמן הלמידה למבחן, במבחן עצמו ובתקופות מבחנים. בין הסימפטומים שיכולים להופיע: תסמינים גופניים שונים כמו סחרחורת, כאבי בטן, הזעה ועוד, תחושה של מתח, דאגות, פגיעה בדימוי העצמי, קשיי קשב וריכוז, הימנעות ממבחנים או למידה מוגזמת ואובססיבית ועוד תסמינים אשר יכולים להשתנות בין אדם לאדם.

הנה 2 דוגמאות המבוססות על מקרים אמיתיים אשר מדגימות איך זה נראה ומרגיש 

רוני היא תלמידת כיתה י'. היא מוכשרת וחכמה, וכשלומדים למבחן בבית, היא מרגישה שיודעת את החומר מצוין ואפילו יכולה לעזור לחברותיה להתכונן, אבל כשמגיע רגע המבחן, רוני נכנסת ללחץ, שוכחת את החומר, מתקשה לזכור דברים שידעה ומוציאה ציונים נמוכים לאכזבתה.

דני הוא סטודנט באוניברסיטה בתחום מדעי החברה. בזמן האחרון, כשהוא ניגש למבחנים הוא מרגיש שיותר קשה לו, הוא מוצא את עצמו מזיע, מתקשה לנשום, הלב דופק, וכל רעש קטן מסביב מפריע לו להתרכז. במבחנים האחרונים הוא נכשל ועכשיו צריך ללמוד ולגשת שוב למועדי ב וזה עוד יותר מלחיץ.

חשוב לדעת שניתן לטפל בחרדת מבחנים בעזרת טיפול פסיכולוגי ממוקד בחרדה ולרוב התוצאות טובות וחל שיפור. במהלך הטיפול מקבלים כלים להתמודד עם האספקט הגופני, הרגשי והקוגניטיבי של החרדה. דברים נוספים שיכולים לעזור הם שיפור כישורי הלמידה והביצוע, לימוד של טכניקות הרגעה עצמיות למשל תרגילי נשימה ושינויים באורח החיים שתורמים להפחתת החרדה.

לחוצים ודואגים מהמבחן הבא? טפלו בזה

להתמודד עם השכול

תמר אשכנזי, מנהלת המרכז להשתלות ומנחת קבוצות תמיכה לאנשים שכולים, כתבה מדריך להתמודדות עם אבל אשר נקרא "אבל - היום שאחרי". נרי ליבנה ערכה איתה ראיון ואנחנו מביאים ממנו שני קטעים בנוגע להתמודדות עם אובדן ושכול. התמודדות עם אובדן ואבל היא חלק בלתי נפרד מהחיים, במיוחד בישראל, וזהו מצב אשר מעלה הרבה שאלות והתלבטויות כיצד לנהוג ולהתנהל מול עצמנו ומול הסביבה. כדאי וחשוב גם למי שעוד לא היה שם לחשוב על הנושא.

מה אומרים לילד שחבר שלו נהרג או מת?
"קודם כל צריך לתת מסרים מאוד קצרים. לא להיכנס לרזולוציות של סיבות המוות. וכשמספרים על האובדן צריך מיד למלא בחזרה את הכוס. להגיד משהו כמו אבל אנחנו נמשיך ללכת לגן, למשל. צריך גם פיזית לחבק ולעטוף. אבל אחרי ההודעה, לתת בבית לגיטימציה לדבר על זה. אם הילדים יראו שאין דיבור, הם יסתגרו ויתנתקו וזה משהו שהם יגררו אותו איתם לאבל שהם יחוו בגיל 30. ילד צריך להיות מסוגל לדבר על הפחדים. מאוד חשוב גם הטיפול הקבוצתי. כי קבוצתי זה מנרמל. אם הילד רוצה לחזור לישון ליד ההורים, צריך לאפשר לו. צריך גם לאפשר לו להתיר כמה מגבלות. דבר חשוב נוסף זה לרוץ עם הילד, לצעוק איתו, לעשות הרבה פעילות פיזית."


חשוב להנציח?
"זה מאוד אינדיבידואלי. יש ההנצחות המשפחתיות שלא דורשות הרבה אנרגיה כמו חוברת או אתר אינטרנט משפחתי. אבל צריך לזכור שכשלהורה יש אנרגיות וזה לא קורה לפני שעוברת שנה, כבר לאף אחד אחר אין כוח לעזור לו, לכתוב משהו על הנפטר. יש כאלה שיש להם ארון זיכרון, שלא כל הבית יהפוך למקדש. הנצחה זה גם מה את עושה סביב המצבה וגם לשמור קטעים מהעיתון או לעשות תחרות כדורגל. כשנפטר ילד או בחור, ההורים מוטרדים מאוד מכך שאחרים לא יזכרו את הילד ולא יזכרו את מה שקרה להם. הרבה פעמים הורים שכולים ממירים אובדים פיזיים בתחושת אובדן מתעצמת סביב השכול שלהם. למשל כשהם מזדקנים, אם הם מאבדים יכולות פיזיות, הם חווים פתאום באופן חריף יותר את האבל שלהם על יקירם משום שכל האובדנים מתערבבים ומעצימים אלו את אלו ביחד עם תחושת המוות המתקרב שלהם. זה קורה להם גם בפרידות שלא קשורות למוות, נניח כשמתגרשים. אגב, לפרידה מבן זוג יש כל הסממנים של שכול."

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:
טיפול בדיכאון
מאמר על התחלות חדשות
פגיעה וטראומה נפשית מתאונת דרכים

הפרעת קשב וריכוז היא לא רק היפראקטיביות

בקרב הרבה אנשים יש חיבור מיידי בין הפרעת קשב וריכוז לבין היפראקטיביות ופעלתנות יתר.
זה נכון שלהרבה ילדים ומבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז יש נטייה להיפראקטיביות, חוסר מנוחה או תזזיתיות יתר, אבל לא לכולם. חשוב לדעת שהפרעת קשב וריכוז יכולה לבוא לידי ביטוי גם באופנים אחרים מכיוון שפעמים רבים ילדים עם הפרעות קשב וריכוז בלי היפראקטיביות מתפספסים ולא מקבלים טיפול כראוי.

מבחן מוקסו בודק בעיית קשב וריכוז על פי 4 מדדים שונים: קשב, היפראקטיביות, אימפולסיביות תזמון וזמן תגובה ומאפשר הבנה מסודרת ומעמיקה יותר של אופי בעיית הקשב ממנה האדם סובל.

הנה כמה דוגמאות לילדים שאולי סובלים מבעיות קשב וריכוז שאינן קשורות להיפראקטיביות:

1. ילד שיושב מאחורה, חולם, מצייר במשך רוב השיעור ושקוע בעולם משלו.
2. ילדה שאף פעם לא מספיקה לעמוד במטלות בזמן, ולא מצליחה להעריך נכון כמה זמן יש לה.
3. ילד אימפולסיבי שתמיד עונה לשאלות עוד לפני שסיימו לשאול אותם ומגיב עוד לפני שהספיק להבין מה קורה.

אלו הן רק דוגמאות קטנות כמובן וחשוב להבין עבור כל ילד/ה באופן מעמיק יותר מה הקושי ומה הגורמים לכך ואז קל יותר לטפל בו דרך עבודה עם הילד, המלצות לבית הספר או עבודה מול ההורים בהדרכת הורים.

רוצים לדעת עוד על בעיות קשב וריכוז? מוזמנים לפנות אלינו לייעוץ.

הילד בן 30 ולא עוזב את הבית?

פרופסור חיים עומר הוא פסיכולוג מוביל בארץ ועוסק בשנים האחרונות בתופעה של ילדים בגילאי 20-30 אשר לא יוצאים לעצמאות, נשארים תלויים בהורים ולעתים אף תובעים מהם סיוע כלכלי וטובות הנאה, לתופעה הזו חיים עומר בוחר לקורא "תלות תובענית". תופעה זו נפוצה יותר כיום, הן בגלל המצב הכלכלי חברתי בארץ, הן בגלל שינויים תרבותיים וחברתיים בקרב הצעירים והן בשל התנהגות הורית אשר מעודדת את המצב הזה. כמובן שכל מקרה לגופו ומומלץ להיעזר בייעוץ מקצועי כדי להבין מה מקור הבעיה ומה ניתן לעשות כדי להתגבר עליה.

מתוך ראיון שנערך איתו, הנה מספר שאלות ותשובותיו בנוגע לנושא המורכב הזה שמעסיק הורים רבים לצעירים בגילאי ה 20-30.
איך מתבצעת ההבחנה בין תמיכה בריאה לתמיכה בעייתית?
הכלל הוא להבדיל בין תמיכה לגוננות, לתמוך פירושו לתת עזרה שמאפשרת לילדי הבוגרים להגדיל את היכולות העצמאיות שלהם ולהתבסס, אם אני משלם על לימודי מקצוע, או עוזר עם ילדיהם הקטנים בזמן שהם עובדים, ו תמיכה טובה. תמיגה לא טובה, או גוננות, היא תמיכה שניתנת משום שהילד הבוגר שלי לא מצליח לקיים ולבסס את עצמו. הוא לא מסוגל להתפרנס אז אני נותן לו כסף, הוא לא מצליח להשתלב בשוק העבודה, אז אני מאפשר לו להיות סטודנט נצחי. אם הילד שלי לא עובד ולא לומד, ואני נותן לו כסף, הסיוע הכלכלי שלי הוא גוננות מזיקה, שפוגעת באופן חמור בהתפתחות שלו ובסופו של דבר גם ביחסים בינינו.

במה מתאפיינים יחסי ההורה והילד במצב של תלות תובענית?
יש שני סוגים עיקריים. האחד הוא ילד נורא מסכן, דיכאוני, לא מסוגל, וההורה אומר לעצמו, "טוב, מה אני יכול לעשות, הילד שלי מסכן ולא יכול ואני אעשה במקומו". זוג שני הוא תלות קולנית ומלאת האשמות. הילד אומר להוריו, "אתם עשיתם לי את זה, ואתם צריכים לשלם. המצב שלי הוא כך וכך בגללכם." ואז ההורים חיים באימה, בחשש תמידי. יש לנו הורים שסובלים מאיומים בלתי פוסקים - "לא תראו אותי לעולם", "אני אתאבד".

איך אפשר להעביר לילד את המסר הברור שמצפים ממנו להיות עצמאי?
הרבה הורים אומרים:"אני לא מצליח לשכנע אותו. אני מסביר לו, אבל הוא לא משתכנע." התשובה שלי היא כמובן שאי אפשר לשכנע את הילד. הוא לא ישתכנע. ההורים יכולים רק להכריז על עמדתם. "הגענו למסקנה שלא נשלם יותר על כך וכך, משום שאין לנו כסף, או משום שאנחנו חושבים שזה לא לטובתך."

במכון עידן אנשי מקצוע מומחים בטיפול בצעירים בגילאי 17-30, בהדרכת הורים להורים אשר מתמודדים עם קשיים עם ילדיהם הבוגרים בנושאים שונים ובטיפול משפחתי כאשר יש צורך. מוזמנים לפנות אלינו למידע נוסף בנושא.

תמונה של אחד מספריו הקודמים של חיים עומר - הסמכות החדשה

טופס שחרור מאמונות והנחות מגבילות

לכולנו יש אמונות/מחשבות/הנחות לגבי איך דברים צריכים להיות.
חלק מאמונות אלו נוצרות אצלנו במהלך החיים מחוויות שחווינו, מערכות יחסים שהיו לנו עם הסביבה, תגובות שקיבלנו מהקרובים אלינו ועוד מגוון אירועים שמעצבים אותנו. לא תמיד ההנחות הללו ממשיכות להתאים לחיים שלנו ולפעמים הן מגבילות או תוקעות אותנו. מגיע זמן שבו כדאי לעצור ולשאול, ולשחרר את מה שכבר לא נחוץ.

הנה כמה שאלות שמערערות על הנחות שאולי נמצאות אצל חלקנו בראש

מי אמר שאני צריך להיות נחמד לכולם כל הזמן?
מי אמר שכולם צריכים להיות מרוצים ממני?
מי אמר שכולם צריכים לאהוב אותי?
מי אמר שאם יש לי ביקורת אני צריך להבליג?
מי אמר שהכול צריך להיות בסדר כדי שאוכל להירגע?
האם אני מבין באמת מה זה להצליח? האם יש לזה סוף?
מי אמר שהבית צריך להיות נקי כל כך?
מי אמר שאי אפשר ללכת לישון עם כלים בכיור?
מי אמר שאני לא יכול להגיד לא לחברים או משפחה שרוצים לבקר?
מי אמר שאני חייב לעשות מה שמקובל או נורמטיבי? 

אתם מוזמנים לשאול, וגם לתת תשובה, 
מי זה באמת אמר והחליט שהדברים יהיו כך? 
איך הדברים הפכו לחוקים פנימיים שמפעילים אותנו בלי לחשוב פעמיים?
והאם אפשר לחיות גם בלי ההנחות הללו?

כתב מנשה כהן, פסיכולוג קליני בכיר וקו מנהל מכון עידן.

איך זה להיות נערה עם אנורקסיה

בטור האחרון של מיקה אלמוג שנקרא אי החיבוק, היא מתארת באופן יפה ומרגש בסיפור קצר נערה עם בעיות אכילה ואת סבתה שמצליחה לעמוד מולה ולעזור לה.
הנה כמה קטעים מתוך הטור שלה שאולי עוזרים קצת להבין מה מתחולל בתוך נפשן של נערות דומות, ויש לא מעט כאלה:

"שקרנית. לו לפחות הייתה שקרנית רזה. אבל היא לא רזה. לא מספיק. היא מקפידה לאכול רק דברים שקל להקיא.. היא חושבת שאולי אפשר להוסיף את המידע הזה לרשימת הנתונים התזונתיים שכותבים על תוויות אוכל: כמה שומן, כמה סוכר, כמה קל להקיא."

"גל למדה מהר לשכלל. ללכלך צלחות ולהשאיר בכיור. לזרוק לפח כמות מדויקת של אכול, ולהוציא את הפח מיד. לצאת לבית הספר באיחור, אין זמן לאכול, לקחת את הסנדוויץ' המושקע והפירות החתוכים, לתת נשיקה ולברוח."

"כשתהיה רזה, לא כמו עכשיו, רזה באמת, יהיה לה טוב. היא יודעת את זה. בשביל הטוב הזה כל המאמץ. על כמה דברים כבר ויתרה. החברות שהפסיקו מזמן להזמין אותה לבוא איתן לקפה כי נמאס להם לראות איך היא שותה תה קמומיל עם כפית דבש כשהם תוקעות טוסטים. על בנים היא לא מסתכלת בכלל. מי ירצה אותה כשהיא ככה."

"גל נועצת מזלג. דמעות זולגות על לחייה. מגישה לפיה. איזה עלובה את. מכוערת אחת, שמנה, טיפשה, מגעילה. כיתת יורים בתוך ראשה, יורה בלי רחמים.
אבל היא אוכלת."

בעיות אכילה משפיעות באופן משמעותי על האדם שמתמודד איתן - פיזית ונפשית וגם על הסביבה הקרובה.
אם אתם מכירים מישהו שסובל או סובלת מבעיית אכילה, אל תשאירו אותם לבד.
אם אתם לא יודעים מה ואיך לעשות, פנו לייעוץ ראשוני בנושא.

אולי יעניין אתכם לקרוא:
השמנת יתר אצל ילדים