תום הילדות

 תקופת הילדות מאופיינת בחוויה של אחדות בין פנים וחוץ, וכך היא נשמרת לא אחת בזיכרונם של רבים. מצאתי תמיד עניין במעבר מסטטוס של ילד לגיל ההתבגרות. כמטפל עקבתי אחר נקודות ציון שמאפיינות את המעבר הזה, שיכולות להתגלות בזיכרונות ילדות. האם יש רגע או מצב בו ילד מתחיל להרגיש שהחווית האחדות הזו מסתיימת והוא מתחיל לחוש קונפליקט או להרגיש חצוי לגבי עצמו, הוריו, חבריו והסביבה בכלל? זהו רגע המעבר בו מתחיל המסע שלו לעצמיות.

מיתוסים מתארים תימות וסוגיות מרכזיות בהתפתחות. היציאה מגן העדן, הוא סיפור אוניברסלי המתאר את אובדן התמימות והשלמות, ותחילתה של התנסות בעולם הדואלי ובהבחנה בין טוב ורע. במיתוס אחר [אצל רוברט בלאי] הסיפור מתאר ילד שבשעה שהוא משחק בחצר, הכדור שלו מתגלגל ומגיע לכלוב בוא כלוא "איש הברזל" שנלכד ביער לאחר שהילך אימים על כל מי שנכנס לשם. איש הברזל מסמל את החיים האינסטינקטיביים. הכדור מסמל את חווית השלמות שהילד מאבד. במיתוס הגביע הקדוש הילד נפצע באצבעו [ג'ונסון] וחווה אובדן של אביו.

הילד במיתוסים אלה מאבד את התום והשלמות ומתחיל מסע התפתחותי לחיים של בוגר. המשימות התפתחותיות שלו לפי המיתוסים אלה הן:   להפסיק להיות "ילד טוב", להיפרד מחסותה של האם, לעזוב את הוריו , להתחבר לכוח הגלום באינסטינקט על מנת לסמוך על עצמו ולהיות עצמאי.

על מנת להיות אינדוידואל עליו ליצור ולחוות נפרדות מהסמביוזה עם המשפחה והקולקטיב.

כתב מנשה כהן

עוד על טיפול פסיכולוגי במתבגרים וטיפול פסיכולוגי בילדים 

מאמרים נוספים וטיפים על פסיכולוגיה של מתבגרים