כמה מילים על (ושל) אריך פרום

נתחיל מציטוט יפה של פרום:
"לשם מה זקוק האדם לחופש ביטוי אם עיקר עיסוקו בלחקות אחרים בלא מחשבות מקוריות משל עצמו"

אריך פרום היה פסיכולוג, פסיכואנלטיקאי ופילוסוף בעל שם בינלאומי ונחשב לאחד ממייסדי הזרם ההומניסטי בעולם הפסיכולוגיה. הוא נולד בשנת 1900 למשפחה יהודית וגדל בגרמניה שם גם קיבל את השכלתו והכשרתו הראשונית, עם עליית הנאציזם עזב את גרמניה ובהמשך חי ולימד בארה"ב ובמקסיקו. פרום כתב ספרים רבים כאשר המפורסמים ביותר ביניהם הם מנוס מחופש ואמנות האהבה שגם תורגמו לעברית וזכו להצלחה רבה ברחבי העולם.

אריך פרום, תמונה מאתר ויקיפדיה

בין המושגים והרעיונות הבולטים שפרום תרם נמצאים:

הצורך והחשיבות של אהבת אמת אשר הינה הדרך העיקרית לפיתרון בעיית הבדילות הקיומית והבדידות של האדם. מאפייניה של אהבת אמת לפי פרום הם אכפתיות, כבוד, אחריות והיכרות אינטימית עם מושא האהבה, בנוסף לפי פרום אהבה היא מיומנות שיש להתאמן בה ולתרגל אותה ולא לצפות שתגיע ותחזיק מעמד לבד.

נושא נוסף בו עסק הרבה הינו החופש, הקונפליקטים שהוא יוצר אצל האדם והדרכים בהם אדם יכול להתמודד עם החופש וגם לברוח ממנו. בין השאר פרום הבדיל בין "חופש מ" - כלומר השתחררות האדם מכבלי הטבע והחברה ו "חופש ל" - פעילות של אהבה ועבודה, יצרנות ומימוש עצמי אשר יוצרים חיבור ואחדות של האדם עם העולם.

פרום נפטר בשנת 1980 והשאיר אחריו מורשת משמעותית של כתיבה והגות אשר השפיעו על אנשים רבים ברחבי העולם.

מי שמעוניין להכיר אותו יותר מוזמן לקרוא עוד מכתביו וספריו.

ונסיים עם ציטוט נוסף, נקודה למחשבה והשראה

"המשימה שעלינו לשים לעצמנו היא לא להרגיש בטוח אלא להיות מסוגלים להתמודד עם חוסר ביטחון/ודאות" 

הביא לכתב:

מורן צמחוני, עובד סוציאלי קליני, מורה ליוגה.

אולי יעניין אתכם לקרוא גם את:

על מימוש עצמי והאדם השלם לפי קרל רוג'רס

אסטרטגיות לאושר של הפסיכולוגיה החיובית

מהם רגשות הרסניים לפי הפסיכולוגיה הבודהיסטית

על התאהבות, אהבה ומורכבות הקשר הזוגי

אנו מצרפים שני קטעים בנושא אהבה וזוגיות אשר כתבו מנשה כהן ואלי פראשה.

התאהבות
בחלק מהמקרים התאהבות יכולה להיות מקסם שווא חולף שמתחולל עקב נפילת מחיצות ושחרור מבדידות. היא לעתים חולפת כאשר המציאות היומיומית, בתגובה לבעיות היום יום, פולשת אל המציאות החלומית של הנאהבים. עתה כל אחד מבני הזוג צריך ורוצה דברים שונים ומופיעים סייגים רבים לגבי העדפות, חברים וכיו"ב. הנאהבים כמו מתעוררים ומגלים שהייתה להם תפיסה מוטעית, שהם ייחסו למושא האהבה דברים שבאו מתוך צורכיהם ומשאלותיהם, דברים שלא היו שם כמו שהיה נדמה להם. הם עשויים לשוב אל הנפרדות ואל הבדידות. במקרים אחרים ההתאהבות נמשכת לתוך היקשרות של אהבה ומחויבות.

על אהבה וציפיות של בני הזוג

עם הופעתה של אהבה בחיי אדם מתעוררים צרכים שונים שהיו רדומים או מסופקים ע"י האדם עצמו: צורך בביטחון, משאלה לחיים ללא דאגה, משאלה להיות מובן, משאלה להיות תמיד במרכז תשומת לבו של בן הזוג ועוד. לא כל אלה יכולים להתמלא מהדבר הזה ששמו אהבה. הם נמצאים בה או לידה כל עוד לא מנסים להשתלט ולהכתיב לה ולעצב אותה כמו מוצר או לאלף אותה כמו שמאלפים כלב. מדובר כאן בציפיות בלתי הגיוניות ובלתי ריאליות שנובעות מצרכים בלתי מודעים לתלות ולסיפוקים ומהנחות מוטעות לגבי משמעות האהבה. 

קטעים אלו מובאים מתוך המאמר "לעיין בערך האהבה"

אולי יעניין אתכם לקרוא גם :

על דפוסי תקשורת במצב של קונפליקט בין בני זוג ובני משפחה

אהבה, אשמה ורחמים עצמיים

על מימוש עצמי והאדם השלם

אהבה, אשמה ורחמים עצמיים

מחשבות על אהבה, אשמה ורחמים עצמיים מתוך הספר "האם יכולה אהבה להתמיד?" מאת סטיבן א' מיטשל

1. אשמה ורחמים עצמיים

בנרטיביים רומנטיים – תיאורי גורלו של אדם באהבה – רחמים עצמיים מקבלים צורה של קורבנות: "היא עשתה לי עוול" הוא המוטיב המרכזי. רחמים-עצמיים מארגנים סיפורי יחסים, בעבר ובהווה: אהבות בהן מישהו נבגד או ננטש, ויחסים בהווה בהם מישהו חי בתחושה מתמדת של אכזבה וויתור. בנרטיביים רומנטיים אחרים, האשמה מרמזת  על בגידה לא מצד האחר אלא מצד האדם עצמו: "הייתי טיפש" הוא המוטיב המרכזי. אשמה לעתים קרובות מארגנת סיפורים של קשרים בעבר: חוסר-נאמנות או העדר מסירות הבריחו את האהבה האמיתית. אשמה מארגנת לעתים קרובות גם סיפורים של יחסים בהווה: תחושה מתמדת של היות לא-ראוי, לא זכאי לאהוב שהיא בהישג-יד אבל אי אפשר ליהנות ממנה.  עמ' 41

2. משחק סכום-אפס: או אני או אתה

לאשמה ולרחמים עצמיים יש לעיתים יחסים מורכבים. לפעמים הם כבולים יחד בסוג של משחק סכום-אפס: ככל שיש יותר מהאחד יש פחות מהאחר. בני זוג הרבה פעמים רוקמים יחד סוג כזה של השלמתיות במריבות המאוסות ביותר. בהדדיות הסבוכה הנדרשת לתשוקה בעלת עוצמה, כל אחד הוא גם הקורבן לחוסר הרגישות ולאכזריות של האחר, וגם הסוכן – במכוון ושלא במכוון – של כאבו של האחר. בוויכוחים טיפוסיים בין בני זוג, שני המשתתפים מבליטים קורבניותם ומפחיתים את מסוכנות הפעולה שלהם; משכללים את הרחמים העצמיים וחומקים מאשמה. ההנחה בדבר סכום-אפס כולאת ויכוחים מן הסוג הזה בחוסר תכלית. כל אחד מרגיש שכאבו אמיתי. ושניהם מסיקים כי לחוש אשמה, לשאת בחלק מהאחריות על כאבו של האחר, מגיע לכדי כניעה לתביעות האחר לרחמים ולאחריות. יכולתם של בני הזוג להשתחרר בהדרגה מההנחה של סכום-אפס עשויה לחלץ ויכוחים מהסוג הזה ממבוי סתום. כל אחד מבני הזוג יכול להכיר טנטטיבית בכך ששניהם אובייקטים וסוכנים גם יחד, או במונחיו של אלבר קאמי, קורבנות ותליינים. כאבו של כל אחד אמיתי ודורש הכרה; כישלונו של כל אחד אמיתי ומחייב דין וחשבון. עמ' 146

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:

לעיין בערך האהבה

מהו טיפול זוגי

הביא לכתב מנשה כהן

פסיכולוג קליני במודיעין