להתמודד עם השכול

תמר אשכנזי, מנהלת המרכז להשתלות ומנחת קבוצות תמיכה לאנשים שכולים, כתבה מדריך להתמודדות עם אבל אשר נקרא "אבל - היום שאחרי". נרי ליבנה ערכה איתה ראיון ואנחנו מביאים ממנו שני קטעים בנוגע להתמודדות עם אובדן ושכול. התמודדות עם אובדן ואבל היא חלק בלתי נפרד מהחיים, במיוחד בישראל, וזהו מצב אשר מעלה הרבה שאלות והתלבטויות כיצד לנהוג ולהתנהל מול עצמנו ומול הסביבה. כדאי וחשוב גם למי שעוד לא היה שם לחשוב על הנושא.

מה אומרים לילד שחבר שלו נהרג או מת?
"קודם כל צריך לתת מסרים מאוד קצרים. לא להיכנס לרזולוציות של סיבות המוות. וכשמספרים על האובדן צריך מיד למלא בחזרה את הכוס. להגיד משהו כמו אבל אנחנו נמשיך ללכת לגן, למשל. צריך גם פיזית לחבק ולעטוף. אבל אחרי ההודעה, לתת בבית לגיטימציה לדבר על זה. אם הילדים יראו שאין דיבור, הם יסתגרו ויתנתקו וזה משהו שהם יגררו אותו איתם לאבל שהם יחוו בגיל 30. ילד צריך להיות מסוגל לדבר על הפחדים. מאוד חשוב גם הטיפול הקבוצתי. כי קבוצתי זה מנרמל. אם הילד רוצה לחזור לישון ליד ההורים, צריך לאפשר לו. צריך גם לאפשר לו להתיר כמה מגבלות. דבר חשוב נוסף זה לרוץ עם הילד, לצעוק איתו, לעשות הרבה פעילות פיזית."


חשוב להנציח?
"זה מאוד אינדיבידואלי. יש ההנצחות המשפחתיות שלא דורשות הרבה אנרגיה כמו חוברת או אתר אינטרנט משפחתי. אבל צריך לזכור שכשלהורה יש אנרגיות וזה לא קורה לפני שעוברת שנה, כבר לאף אחד אחר אין כוח לעזור לו, לכתוב משהו על הנפטר. יש כאלה שיש להם ארון זיכרון, שלא כל הבית יהפוך למקדש. הנצחה זה גם מה את עושה סביב המצבה וגם לשמור קטעים מהעיתון או לעשות תחרות כדורגל. כשנפטר ילד או בחור, ההורים מוטרדים מאוד מכך שאחרים לא יזכרו את הילד ולא יזכרו את מה שקרה להם. הרבה פעמים הורים שכולים ממירים אובדים פיזיים בתחושת אובדן מתעצמת סביב השכול שלהם. למשל כשהם מזדקנים, אם הם מאבדים יכולות פיזיות, הם חווים פתאום באופן חריף יותר את האבל שלהם על יקירם משום שכל האובדנים מתערבבים ומעצימים אלו את אלו ביחד עם תחושת המוות המתקרב שלהם. זה קורה להם גם בפרידות שלא קשורות למוות, נניח כשמתגרשים. אגב, לפרידה מבן זוג יש כל הסממנים של שכול."

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:
טיפול בדיכאון
מאמר על התחלות חדשות
פגיעה וטראומה נפשית מתאונת דרכים

רק שלא יקרה לו כלום - על הגנת יתר של הורים

 כהורים יש לנו תפקיד אחראי לדאוג לשלומם של הילדים ולהגן עליהם מכל פגע. בצדק אנו פוחדים שיקרה להם משהו לא טוב – שייפגעו, שיכשלו, שיהיו דחויים, שלא יוכלו להגן על עצמם בצורה מתאימה. לפעמים דאגה זו לוקחת אותנו רחוק מדי ואנחנו מפתחים גישה של לגונן על הילד מפני העולם. הפחד ש"יקרה לו משהו" יכול לשתק אותנו ואותו ובסוף באמת לא יקרה לו כלום. לא יחווה את החיים. לא יצמח. לא ילמד להתמודד. לא יכיר את עצמו ואת הפוטנציאל שלו.

קוראים לזה בשפה המקצועית "הגנת- יתר", OVERPROTECTION.

להלן קטע מספרו של יעקב בוצ'ן "ילד שקוף" שמדגים וממחיש את החוויה של הגנת יתר חולנית [זמורה ביתן, עמ' 110]

תמיד הגנה מלאה..

"אני יודע שהחיים עם הורי רוקנו אותי. איש ריק. איש שאין אפשרות להשביע אותו. תמיד הגנה מלאה אבל גם בושה בהם. לא היו לי חיי משפחה נורמליים. לא היה לי מודל. רק התמסרות חולנית שלהם ושמירה והגנה. לא העמידו אותי בשום ניסיון. התוכן המרכזי בחיי הוא פחד. פחד מפני מכות, פחד מפני אלימות, מפני הפתעות, מפני עוני, מפני מחלות, פחד להילחם. פחד לבכות לפני אימא, לפני לאה'לה, לפני הילדים. פחד להביע רגשות. פחד לכעוס. פחד להגיד לא. פחד להגיד כן. מסוגל לרצוח”.

מכירים את התחושה? מתלבטים לגבי ההורות שלכם? רוצים לדעת עוד על הדרכת הורים?

שתפו אותנו

כתב מנשה כהן, פסיכולוג קליני בכיר במכון עידן

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:

למה הילדים לא מספרים לכם כלום

איך לפתח הורות מודעת יותר

המלצה על הסרט גינת עדן

ב 19.11 לכבוד יום הילד הבינלאומי שודר בערוץ 2 הסרט המצוין - גינת עדן , סרט דוקומנטרי של סרטי כאוס והרשות השנייה לטלוויזיה. הסרט מעניין ומרגש ונותן הצצה לעולמן של מתבגרות אשר מתמודדות עם משברים, התמכרויות וחיפוש עצמי.

הסרט עוקב אחר המאבק לשיקום וחזרה לחיים של נערות בסיכון שנפלטו מכל מסגרות חייהן ומצאו את עצמן ברחוב. הסרט מלווה את עטרת, קולטה ותהילה, תחילה ב"גינת עדן", חוות שיקום שייסדו זוג חסידים בבקעה, דרך מוסדות לגמילה מסמים ומאלכוהול, רגעים של יאוש, תקווה והדרך לשיקום והשתלבות בחברה.

הנה הטריילר ומומלץ מאוד לצפות בסרט

לכל מי שמתמודד עם התמכרות שלו או אחד מבני המשפחה,
אם יש לכם שאלה בנושא נשמח לעזור בייעוץ ראשוני

אולי יעניין אתכם לקרוא:
עד כמה בני נוער אחראים למעשים שלהם?

3 טיפים להתמודדות עם כעסים והתפרצויות

כמעט כל אדם נתקל מידי פעם במצבים המעוררים בו כעס או זעם המלווים בתחושות לא נעימות. במצבים אלה חלקנו מתקשים להישאר שלווים ומבטאים את הכעס בהתפרצות, באיבוד שליטה או בתגובה אינסטינקטיבית אחרת שלפעמים לאחר מכן מצטערים עליה. הבשורות הטובות הן שכמו כל דבר, אם שמים לב, לוקחים אחריות ועובדים על זה, אפשר לשפר את המצב וללמוד לנהל את הכעסים בצורה בריאה יותר לנו ולסביבה.
הנה 3 טיפים שיעזרו לכם עם כעסים, עצבים והתפרצויות:

1. להבין שהכעסים הם לרוב ביטוי של רגש אחר שנוצר בסיטואציה, למשל כאב, עלבון, קינאה או תחושה של חוסר אונים. חוסר מודעות וחוסר ביטוי של הרגשות העמוקים יותר משאיר את הכעס כדרך היחידה לפורקן. מודעות לרגש אשר גרם לכעס תוכל לעזור לנו להתמודד עם המצוקה שנוצרה באופן בריא ונכון יותר.
2. למצוא דרכים בריאות לביטוי ופורקן של רגשות קשים לפני שאנחנו מתפרצים ומאבדים שליטה, איך עושים את זה? אפשר דרך ספורט ופעילות גופנית, תרגילי נשימה מרגיעים, דרך שיחה עם אדם אחר שיכול לתת לנו פרספקטיבה,  או דרך צפייה במשהו מצחיק שיעזור לנו לפרוק את הכעס, ואם אלו לא עוזרים, אפשר תמיד לפנות לטיפול בכעסים.
3. לבטא את עצמנו באופן אסרטיבי וברור יותר מול אחרים ולשפר את התקשורת עם אחרים, כאשר אנו מצליחים לבטא את הרצונות והצרכים שלנו מול אחרים אפשר למנוע התדרדרות והגעה לתחושות קשות ומתסכלות שמובילות גם לכעס והתפרצות.

לכל מי שמרגיש שצריך עזרה בתחום הזה, מכון עידן פותח סדנה לניהול כעסים, זוהי הזדמנות לתהליך קבוצתי ותומך שייתן לכם כלים וידע בנושא.

אולי יעניין אתכם לקרוא:

מהם רגשות הרסניים לפי הפסיכולוגיה הבודהיסטית

דפוסי חשיבה שגויים במצבים של כעס, לחץ וחרדה

לזהות את הכעס מבעבע לפני שהוא מתפרץ - תמונה באדיבות ויקיפדיה

למה הילדים לא מספרים לכם כלום?

הורים רבים מתוסכלים מהעובדה שהילדים שלהם לא מספרים להם דברים ומנפנפים אותם מאפשרות לשיחה. זה במיוחד קשה כאשר ההורים מודאגים שמשהו לא טוב קורה אצל הילדים ומנסים להבין כדי שיוכלו לעזור.
לעתים חוסר השיתוף קורה באופן טבעי ומותאם כחלק מתהליך של התבגרות ויצירת נפרדות.
אבל לעתים יש גם סיבות נוספות, ולכל הורה אשר מעוניין לשפר את התקשורת עם הילדים ולשמוע מהם יותר מומלץ לחשוב ולהבין מה מערך הגורמים הרלוונטיים במקרה שלו:

• לעתים הילדים מחקים את מה שהם מכירים מהבית, הווה אומר, אם שאר בני המשפחה לא מדברים ולא משתפים אז סביר שגם הילדים יתנהגו באופן הזה
• לפעמים הילדים חוששים מתגובת ההורים אם ישתפו אותם, שההורים יענישו אותם, יתערבו או יבקרו את התנהגותם ואז הילדים יעדיפו לא לשתף את ההורים
• ישנם ילדים בעלי אופי מופנם וסגור אשר לא נוהגים לדבר ולשתף וזה לא רק עניין מול ההורים
• ילדים קטנים יותר לא תמיד יודעים לנסח את הרגשות והחוויות שלהם דרך מילים
• חשוב לבדוק האם לילדים יש מקומות אחרים לשיתוף ושיחה: חברים, קרובי משפחה, מדריכים או פסיכולוג ילדים

שיפור התקשורת בין הורים לילדים הינו תהליך אשר דורש התייחסות ולעתים נכונות לשינוי מצד ההורים.

כאשר לא יודעים מה ואיך לעשות, מומלץ לפנות להדרכת הורים מקצועית על מנת לקבל כלים.
דרך נוספת לעזור לילדים אשר מתמודדים עם קשיים חברתיים ולא מדברים עם אף אחד זה טיפול קבוצתי המתמקד בקשיים חברתיים.

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:

מחשבות על בילוי זמן איכות עם הילדים

דפוסי תקשורת במצבי קונפליקט

איך להיות הורה מודע וטוב יותר

מחשבות על בילוי זמן (איכות) עם הילדים

הילד זקוק לנוכחות של הורה "לידו" וזה הדבר הבסיסי שמאפשר לילד לפתח התפתחות תקינה של העצמיות שלו, תחושה של בטחון בעצמו ובקיומו. 

הורים רבים היום עובדים שעות רבות ומרגישים צורך לפצות את הילדים (לרוב ע"י קניית מתנות או בילויים ואטרקציות כאשר יש זמן משותף) ולעתים מפספסים את הצורך הבסיסי של הילדים בזמן משותף עם ההורים.

ההורה צריך  להיות פנוי רגשית לילדיו ולא רק פנוי בזמן. ההורה יכול להחליט שהוא נמצא שעתיים ביום עם ילדיו אבל אם הוא אינו פנוי רגשית [ראשו נמצא בעבודה, בלימודים, בדברים שהוא ויתר עליהם כדי להיות אתם], אז הוא עשה רק את חצי הדרך לקראת זמן איכות עם ילדיו. יש לפנות במידת האפשר את הזמן מעניינים שאינם דחופים ושמפריעים לזמן המשותף שלכם. מבחינה זו זמן איכות הוא זמן משותף להורה ולילד, זמן של "להיות יחדיו".

תמונה מאתר ויקיפדיה

ניתן להתייחס ל 3 סוגי זמן משותף עם הילדים:

1. יש צורך בזמן רק עם הילד, רק שלך ושלו ללא הפרעות: לשחק ביחד במשחק שהילד אוהב, ליצור ביחד יצירה כלשהי, לשוחח, לספר לו סיפור, וכיו"ב.
2. בנוסף, ההורה יכול לשתף את הילד בעשייה שלו או שנדרשת עבור הבית כגון קניות, יציאה לסידורים, הכנת ארוחה ,עריכת שולחן האוכל, או בתחביבים של ההורה , כמו מוסיקה או תכנית בטלביזיה [כמובן לפי גיל הילד]
3. נוכחות של ההורה ליד ילדיו באותו מרחב גם אם כל אחד מכם עושה דבר אחר, כך שהילד יכול לפנות אליכם לקבלת התייחסות במידת הצורך

שלושת אופני השיתוף והיחד הללו חיוניים, כי הם מפתחים אצל הילד בטחון בקיומו ובעולמו. גם הורה עסוק יכול להיות הורה טוב ולהיפתח לחוויה המשותפת עם ילדיו, אם הוא מסוגל להיות לא מנותק רגשית, מאחר שהילד יחוש שהוא מקבל ומחובר ושההורה נמצא אתו גם כאשר איננו נוכח פיזית לידו. אם הילד מרגיש שאתם מחוברים אליו הוא לא ירגיש בודד ומוזנח גם כשאינכם זמינים עבורו. והדבר נכון גם לגביכם. 

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:

מדוע ילדים מפחדים מטיסות?

איך להיות הורה מודע וטוב יותר?

הקטע מובא מתוך מאמר של מנשה כהן ואלי פראשה בנושא דילמות בהורות

מדוע ילדים מפחדים מטיסות ואיך אפשר לעזור

כמו מבוגרים, ישנם ילדים אשר פוחדים מטיסות בפרט לפני טיסה בפעם הראשונה.
מדוע ילדים פוחדים לטוס? הנה כמה סיבות אפשריות:

• הילדים קלטו את הפחד מהטיסה מאחד ההורים או אדם משמעותי אחר בסביבתם
• הילד נחשף לחדשות בטלוויזיה או באינטרנט לגבי תאונה בה היה מעורב מטוס
• ילד אשר לו פחדים משהייה במקום סגור/צפוף/עם הרבה אנשים
• חוויה לא טובה מטיסה קודמת בגלל הטיסה או משהו שהתרחש במהלכה והשאיר חותם
• קושי להבין איך המטוס ממריא, מדוע אינו נופל או מה יקרה במידה והוא צריך לנחות בפתאומיות
• ישנם ילדים אשר סובלים מאוד מכאבי אוזניים או כאבים אחרים בשל שינויי הלחץ בזמן טיסה

מה אפשר לעשות על מנת לעזור לילדים לקראת טיסה?

ככלל חשוב לנסות להתמודד עם הפחדים אך לעשות זאת תוך הקשבה ולהיזהר לא ללחוץ על הילדים יותר מדי.

חשוב ראשית לשוחח עם הילדים ולהבין מה מפחיד או מדאיג אותם, לאחר שמבינים את מקור הפחד ניתן להיעזר באחד הרעיונות הבאים:

• ישנם ילדים שהבנת הנושא תעזור להם להירגע, במקרים כאלו אפשר להסביר להם תוך שימוש בשפה מתאימה על המטוס והטיסה ואפשר גם להיעזר בכלי משחק של מטוסים, פאזל או בניית דגם מטוס קטן.
• לקראת הטיסה, במידה ומפלס הלחץ עולה ניתן להיעזר בשיטות הרפיה ונשימה שיכולות לסייע ולהפחית חרדה.
• מומלץ להכין משחקים וצעצועים אהובים שיעזרו להסיח את הדעת מהמחשבות המדאיגות הן לפני והן במהלך טיסה.
• ניתן לערוך ביקור ראשוני בשדה התעופה על מנת לראות את הנוסעים והמטוסים, ולקראת הטיסה לערוך היכרות עם אנשי הצוות או הטייס שתוכל להרגיע ולהשרות ביטחון.
• לזכור ולהזכיר חוויות עבר של התמודדות מוצלחת עם פחדים ולקחת משם טיפים וכלים שעזרו

לכתיבת פוסט זה נעזרתי בספרה המצוין של עדנה כצנלסון דיאלוג עם ילדים

אולי יעניין אתכם לקרוא גם את:

למה המשחק חשוב לילדים

כתב מורן צמחוני - מטפל במכון עידן בילדים, מתבגרים וצעירים.

פתאום נהיה אבא

לפני זמן פנה אליי אב צעיר לתינוק בן 3 חודשים. הוא סיפר כי מאז נולד בנו, אשתו מסתגרת בתוך עצמה, מתלוננת שאינו מבין אותה ולא נותנת לו להתקרב אליה. כשהוא נמצא בבית, היא מעדיפה שהוא יטפל בתינוק ואומרת שהיא עייפה ורוצה לישון. הוא אינו יודע מה לעשות עם המצב החדש.

כשבדקנו יחד את מה שהעלה – הגענו להבנה כי הקושי הוא בעצם להתמודד עם השינוי המשמעותי שחל בתא המשפחתי עם המעבר מזוגיות להורות וההצטרפות של בנו למשפחה, שינוי בחיים ובתפקידים של האישה שהפכה לאם, בחיים ובתפקידים של  הגבר שהפך לאב וגם בחייהם כזוג.

רוב הנשים צריכות זמן כדי להסתגל למצב החדש של אימהות ובעיקר זקוקות למישהו שדרכו הן יוכלו לאוורר את רגשותיהן, שעליו יוכלו להישען במצוקתן וממנו יוכלו לקבל תחושה שהוא פרטנר במסע החדש שאליו יצאו והוא מוכן להיות שותף בתפקיד התובעני שלהן כהורה. הנוכחות של בן הזוג ותמיכתו יכולה לתת לאמהות לגיטימציה לחוסר הביטחון שלהן באימהותן ולאפשר להן להיכנס לתפקידן החדש בתחושה טובה יותר. יכול להיות שהן מצפות לתמיכה והבנה מבן הזוג שבעצמו עובר תהליך בו הוא זקוק להבנה והכוונה.

לכן, גם המעבר לאבהות עלול לכלול תקופה של דיכאון אותו חש הגבר, בעקבות אבדן החופש שלו, הצורך להיות בין זוג תומך ולתפקד במקביל כהורה. אבות צעירים רבים חשים תחושות דחק, חרדה, רגשות של קנאה בבת הזוג על הקשר שלה עם התינוק ואף כעס על התינוק שתפס את המקום בזמנה ובלבה של אשתו.

כל אלה הם שינויים משמעותיים שעוברים על בני זוג במעבר להורות. נדרשת הבנה רבה וסבלנות על מנת לצלוח בשלום את המשבר ההתפתחותי שמאפיין כניסה של ילד למשפחה. לעתים הסתגלות זו מתרחשת באופן "טבעי" או אינטואיטיבי, אבל בהרבה מקרים דרושים הדרכה  וליווי מקצועיים שיכולים לעזור לפתח מודעות למצב החדש ולהסתגל לשינוי שבני הזוג עוברים עם לידתו של ילד למשפחה.

כתב מנשה כהן, פסיכולוג קליני מומחה 

במצבים של לידת תינוק חדש למשפחה ואתגרים אחרים ניתן להיעזר במסגרת של  טיפול זוגי  או טיפול פסיכולוגי פרטני לאחד מבני הזוג, במקרים רבים מספיקה מסגרת קצרה של ייעוץ קצר טווח על מנת לשפר משמעותית את המצב, נשמח לסייע בכל נושא.

מדוע ילדים משחקים?

טיפול פסיכולוגי בילדים מתבסס על ההנחה כי למשחק משמעות וחשיבות בהתפתחות הילד וכי המשחק הינו כלי עבורו להתמודד עם עולמו הפנימי והחיצוני. ברור שילדים משחקים בין השאר כי זה כיף ומהנה אבל חשוב לזכור כי למשחק יש גם תפקידים נוספים.
דונלד ויניקוט, פסיכיאטר ורופא ילדים, פיתח מאוד בזמנו את נושא הטיפול הפסיכולוגי בילדים דרך משחק, טבע מושגים מפורסמים כמו אובייקט מעבר ומרחב פוטנציאלי, וכתב מספר ספרים אשר יכולים לעניין הן הורים והן אנשי מקצוע.
בספרו של ויניקוט, "הילד משפחתו וסביבתו" הוא מייחד פרק לנושא המשחק אצל ילדים, אביא ממנו מספר נקודות מעניינות:

• אישיות של מבוגרים מתפתחת דרך חוויות בעולם וניסיון חיים, הילד לעומת זאת צובר ניסיון וחוויות דרך משחק, בהתחלה לבד ובהמשך עם אחרים וכך מתפתחת ונוצרת האישיות של הילד.
• חשוב לילד לגלות שהוא יכול לבטא דחפים תוקפניים בסביבה מוכרת ובטוחה מבלי שיעורר שנאה ואלימות מצד אותה סביבה, המשחק מהווה עבור הילד מרחב חשוב להתנסות בתחושות התוקפנות בצורה שמקובלת על הסביבה.
• המשחק מאפשר לילד להתמודד עם חוויות של חרדה ופחד, אשר באופן טבעי קיימות אצל כל אחד. אם נמנע מהילד את האפשרות לשחק כדי להתמודד עם החרדות שלו אנו עלולים לגרום למצוקה קשה אצל הילד.
• המשחק תורם להשגת אחדות ואינטגרציה של האישיות, חיבור בין העולם הפנימי לחיצוני, חיבור בין החוויה הגופנית למנטלית. ילדים אשר סובלים מבעיות כאלו ואחרות שבאות לידי ביטוי בחוסר חיבור למשל בגלל פוסט טראומה או אובדן יכולים ליהנות מטיפול במשחק ככלי ליצירת חיבור ואינטגרציה פיזית ונפשי.

על ההורים מוטל התפקיד לאפשר את חווית המשחק אצל הילד. מה זה אומר?

להכיר בחשיבות המשחק, לתת לזה זמן ומקום, אולי להצטרף לילד ולשחק יחד איתו או ללמד אותו משחקים מסורתיים. יחד עם זאת הורים צריכים לדעת גם לקחת צעד אחורה ולא להתערב, על מנת לא להגביל את היצירתיות של הילד ולאפשר לו לבטא את עולמו הפנימי בצורה שתעזור לו להתפתח ולצמוח. במובן הזה עדיף לעתים לספק פחות מאשר יותר מדי מאחר וילדים בריאים מסוגלים באופן טבעי ודי בקלות למצוא אובייקטים למשחק ולהמציא משחקים והם נהנים מכך מאוד.

אז לכל אותם הורים שמתלוננים כי הילדים משחקים כל הזמן, אנא זכרו כי זה חלק חשוב בהתפתחות הרגשית והנפשית שלהם, ותנו להם לשחק, יהיה גם מספיק זמן ללמוד בהמשך.

כתב מורן צמחוני

מטפל במכון עידן בילדים, נוער ומבוגרים ומציע הדרכות הורים.

אולי יעניין אתכם לקרוא גם את:

איך לגרום לילדים לאכול יותר ירקות?

דפוסי תקשורת במצבי קונפליקט

בספר המומלץ משפחה מודרנית מאת וירג'יניה סאטיר, יועצת ומטפלת משפחתית, היא מתארת כיצד מתוך ניסיונה רב השנים היא למדה לזהות את התגובות השונות של בני אדם כחלק מדפוסי תקשורת אוניברסליים החוזרים במצבי מתיחות וחשש לפגיעה בערך העצמי של האדם ומשפיעים רבות על התקשורת עם הסביבה וכמובן על תקשורת בתוך המשפחה.
דפוסי התקשורת אותם היא מתארת הם:

• פייסנות - לפייס את הזולת כדי שלא יתרגז או יכעס
• הטלת אשמה - להטיל עליו אשמה כדי שיחשוב שאתה חזק וכדי שהוא יהיה אשם בכשל בתקשורת
• שכלתנות - להיות מחושב ולבצר את הערך העצמי ע"י שימוש במילים גבוהות
• טשטוש - להסיח את הדעת ולהתעלם מהאיום כאילו אינו קיים.

איזה דפוס תקשורת מבין אלו מזכיר לכם משהו בהתנהגות שלכם? או של בן משפחה?

דפוסים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי הן בתקשורת המילולית והן בתקשורת הגופנית וצליל וסוג הקול. כאשר התגובה שהאדם משדר הינה דו משמעית כך שהתגובה המילולית והלא מילולית שולחות מסר שונה נוצר בלבול אצל בן השיח אשר מקשה על תקשורת פתוחה ומיטיבה ולאורך זמן נוצרות בעיות.

לרוב איננו מודעים להתנהגותנו במצבים של קונפליקט, מתח או פגיעה בערך העצמי.

מודעות לכך ובפרט מול אנשים איתם אנו נמצאים בקשר שוטף כמו בני משפחה, עמיתים לעבודה וחברים יכולה לעזור לנו לשפר את התקשורת ולפתור בעיות קיימות. כאשר קשה לנו לעשות זאת בעצמנו מומלץ לפנות לאיש מקצוע לעזרה.

במכון עידן פסיכולוגים מומחים המציעים ייעוץ וטיפול פסיכולוגי פרטני ומשפחתי.

טיפול זוגי במודיעין, טיפול משפחתי, הדרכות הורים ועוד.

עד כמה בני נוער אחראים למעשיהם?

במוסף סוף השבוע של עיתון הארץ פורסמה כתבה מעניינת של אורן הרמן בנושא מורכב: האם בני נוער רוצחים אחראים למעשיהם. זאת בעקבות האירועים הקשים אשר מתרחשים בארה"ב בשנים האחרונים בהם בני נוער מעורבים במקרים קשים של אלימות והרג של אחרים. ועליית נושא האחריות שלהם על מעשיהם בדיונים בבתי המשפט ועקב כך בתקשורת.

נכון שאירועים אלו קיצוניים וכולנו מקווים שלא יתרחשו כאלה בארץ, אבל התנהגות קיצונית / אימפולסיבית במידה כזו או אחרת הינה דבר שכיח בקרב בני נוער ולעתים עולה השאלה, בעיקר בקרב הורים, עד כמה מתבגרים אחראים למעשיהם ומתוקף זה עד כמה לסמוך עליהם ומתי צריך לשים להם גבולות ולהתערב.

בכתבה מתוארים מחקרים עדכניים מתחום חקר המוח המציגים את העובדה כי מוחם של המתבגרים עובר שינויים מבניים ותפקודיים אשר משפיעים על התנהגותם, למשל שינוי בפיזור וצפיפות הדופמין אשר משפיע על חיפוש אחר גירויים וריגושים, ושימוש מוגבר באזורים במוח הקשורים לחיפוש אחר תגמול. וכפי שהוצג בכתבה משפט של הפרופסור לפסיכולוגיה לורנס סטיינברג אשר עוסק בנושא "נער מתבגר הוא כמו מכונית עם דוושת גז משוכללת, אבל בלי בלמים. עם דחפים חזקים הנתונים לשליטה זעומה התוצאה הסבירה היא תאונה."

אז מה עושים עם המידע הזה?
בכתבה מתרכזים בנושא המשפטי והאחריות הפלילית, ואתם מוזמנים לקרוא אותה.
מה שהורים, מחנכים וכמובן גם בני נוער יכולים לקחת זה תזכורת לכך שבני נוער באופן פיזיולוגי וביולוגי נוטים ליותר אימפולסיביות וסבירות לעשות מעשים טיפשיים או קיצוניים בפרט תחת לחץ קבוצתי או מצוקה רגשית. כשזה קורה במינון ועוצמה סבירים זה חלק מתהליך ההתבגרות החשוב שיש לאפשר למתבגרים לעבור: לטעות, ללמוד, לנסות ומתוך זה לגדול.  
מצד שני לא כדאי להפוך את זה לתירוץ קבוע, "זה לא אני, זה ההורמונים/הביולוגיה" , מתבגרים צריכים ללמוד עם הזמן להחליט החלטות טובות יותר, ולקחת אחריות על מעשיהם גם אם בדרך יש טעויות ונפילות.

ובנוגע לאותם בני נוער אשר לוקחים חלק במעשים כה קשים חשוב לזכור כי לרוב קיים צירוף כלשהו של גורמים כמו התעללות, אלימות או הזנחה מצד הסביבה, דחייה חברתית, התמכרויות , בעיות רגשיות ונפשיות ועוד גורמים שמולם כהורים, מחנכים ומטפלים אנחנו צריכים להישיר מבט ויכולים להשפיע על מנת להפחית התנהגויות מסוכנות וקיצוניות בעתיד ולמען בריאותם הנפשית של בני הנוער.

כתב מורן צמחוני
מטפל בילדים, מתבגרים ומבוגרים במכון עידן במודיעין. 
הדרכת הורים למתבגרים וילדים.

יעניין אתכם לקרוא גם:

איך לפתח הורות מודעת יותר

על תפקיד ההורים בגיל ההתבגרות

טיפול פסיכולוגי במתבגרים ובני נוער

איך לגרום לילדכם לאכול יותר ירקות?

ילדים רבים לא מעוניינים ואף מתנגדים בתוקף לאכול ירקות, פירות ומזונות בריאים אחרים. לעתים זה קשור לבעיית אכילה או השמנה, לעתים זה עניין של קושי עם הטעמים או המרקם, לעתים זה פשוט הרגל שנוצר דרך למידה מהתייחסות הסביבה לאוכל. הורים אשר מעוניינים בבריאות הילדים צריכים להשקיע מחשבה וגם עשייה כדי להרגיל את הילדים לאכול מזונות בריאים כמו ירקות כבר מגיל צעיר.
לשם כך מצורפים מספר טיפים מעשיים להורים כיצד לגרום לילדים לאכול יותר ירקות:

• הכי חשוב - דוגמא אישית, הילדים לומדים ממה שהם רואים אותכם עושים ולא ממה שאתם אומרים להם לעשות, אי אפשר לצפות מילד לאכול ירקות אם הוא מרגיש מאחד מההורים שזה "עונש" או "פחות שווה" ורואה שההורים עצמם לא אוכלים ירקות. יהיה פשוט בהרבה לילדים לאכול ירקות אם זה משהו שמקובל בבית ואם ההורים ושאר בני המשפחה אוכלים ירקות באופן קבוע ונהנים מזה. אבל לא תמיד זה מספיק.
• לגוון ולא להתייאש, יש המון סוגי ירקות והמון דרכי בישול והכנה. חשוב להמשיך ולנסות ולשדר לילד שגם אם בעבר הוא לא אהב ירק מסוים הוא (וגם אתם - חזרה לסעיף הקודם) תמיד יכולים לנסות שוב. גוונו בירקות, גוונו בשיטת ההכנה, גוונו בצורת הגשה, בלי לעשות מזה ביג דיל, לדאוג שיהיו אפשרויות לילד, כדי שבבוא הזמן יוכל לטעום דברים חדשים.
• השתמשו בירקות בעלי טעם מתוק אליהם ילדים עשויים להתחבר יותר בקלות. למשל: בטטה מבושלת, גזר, קלחי תירס,  פלפל אדום, עגבניות שרי ועוד.
• הסוו את הירקות בתוך מנות שהילד יאהב. כך הילד יקבל את הירקות בלי להרגיש שהוא אוכל ירקות ואולי עם פחות חיכוכים סביב הנושא. למשל: מרק (עוף, עדשים) עם ירקות, קציצות או לביבות של ירקות ותוספות שונות, שייק של ירקות ופירות מתוקים.
• הכניסו משחקים והנאה לתוך חווית האוכל. תנו להם לעזור בבישול והכנה, קחו אותם יחד איתכם לשוק,  חיתכו ירקות בצורות מצחיקות והשתמשו בהם לצייר פרצוף, שחקו ארץ עיר ובחרו ירק לאכול לפי האות וחשבו על דרכים  נוספות יצירתיות לגיוון התזונה ולהנאתכם.

במידה וקיימים קשיים מתמשכים בנושא אכילה ו/או קשיים נוספים מומלץ לפנות לאיש מקצוע: תזונאית קלינית לילדים או פסיכולוג מומחה לילדים. חשוב לזכור כי מחסור ברכיבים תזונתיים חשובים משפיע על התפקוד ועל המצב הרגשי של הילד ולעתים שיפור בתזונה יכול לעזור משמעותית גם לבעיות אחרות.

כתב מורן צמחוני

מטפל במכון עידן בילדים, מתבגרים והדרכות הורים.

כותב בלוג בנושא בריאות ואורח חיים.

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:

טיפים להורים לילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז

על ילדים ושימוש בפייסבוק

טיפים לתזונה בחורף

מכון עידן מציע ייעוץ מקצועי במגוון בעיות ותחומי חיים: הדרכות הורים, ייעוץ זוגי, פסיכולוג למתבגרים, טיפול משפחתי ועוד.

איך לפתח הורות מודעת יותר

זה אתגר גדול להיות הורה, תהליך שמתמשך לאורך שנים ודורש עבודה עצמית, התפתחות ושינויים כאדם וכהורה.
בתהליך ההורות, נתקלים במצבים המעלים שאלות מעניינות למשל, איזה הורים היינו רוצים להיות? ועם מה אנחנו מתמודדים היום? איזה הורים היו ויש לנו? כאשר אנו חושבים על הדברים הללו, מדברים עליהם עם בני הזוג ומבינים טוב יותר את הגישה שלנו וגם ההתנהגות שלנו, קל יותר להפוך להיות הורה טוב יותר. לא הורה מושלם, כי אין דברים כאלה, אבל הורה שעוזר לילדים שלו להיות אנשים טובים ומאושרים יותר. בטיפולים שלי עם ילדים ומתבגרים, פעמים רבות עולה מהם התחושה שלהם שהוריהם לא יכולים ולא מוכנים להשתנות. לפעמים הם מגזימים ולפעמים הם גם צודקים. הורים אשר לא מודעים לעצמם ולא עושים מאמצים גם להשתנות כשצריך יקשו על שינוי אפשרי אצל הילדים. ולא פחות חשוב מערכות היחסים עם הילדים יהיו פחות טובות לאורך זמן.
כהדגמה לנושאים שכדאי לחשוב עליהם כהורים אני מצרף מספר שאלות יותר ספציפיות למחשבה, סביר שעל חלק כבר חשבתם במידה כזאת או אחרת, אבל אולי שווה לעשות זאת שוב. אתם מוזמנים לבחור אחת או יותר מהן וממש לענות עליה בכתב או תוך שיחה עם מישהו קרוב.

• עד כמה כהורים אתם יכולים לשים גבולות ולהיות עקביים?
• עד כמה אתם נותנים לילד חופש ומרחב?
• איך אתם מתמודדים עם מצבים של כעס וריבים?
• האם אתם יכולים לעצור ולהסתכל על הדברים מנקודת המבט של הילד?
• איך הקשר שלכם עם ההורים שלכם משפיע על ההורות אצלכם?
• במה אופי הילד שלכם דומה לכם ובמה להורה/בן הזוג הנוסף?
• איזה תכונה בילד או המתבגר שלכם מעצבנת אתכם, והאם היא קיימת אצל אחרים בסביבה הקרובה 

כל אלו קשורים כמובן למי אנחנו בתור בני אדם, פעמים רבות ילדים ומתבגרים מציבים בפנינו חלקים בעצמנו שאנו בקונפליקט איתם דרך התנהגות דומה או הפוכה לה. ובכך הם לעתים מקשים או מאתגרים את ההורים אבל גם מעניקים הזדמנות ללמידה והתפתחות כבני אדם. 

דרך מעניינת וחשובה ללמוד היא גם דרך התבוננות במערכות יחסים של אחרים מסביבנו, ביחסי הורה - ילד של השכנים, בני המשפחה, חברים, וכמובן ביחסים שיש והיו לנו כילדים להורים. פעמים רבות עוזר ומומלץ לעשות את התהליך עם אנשי מקצוע המומחים בהדרכת הורים ותוך כדי להבין וללמוד דברים וגם ליישם אותם מול הילדים באופן הדרגתי ונכון. לעתים מירוץ היום יום לא מאפשר פנאי לחשיבה על הדברים הללו ופגישות קבועות עם איש מקצוע מאפשרות את הזמן והמקום לעשות את זה.

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:

על תפקיד ההורים בגיל ההתבגרות

על תום הילדות ותחילת ההתבגרות

טיפים להורים לילדים עם ADHD

כתב מורן צמחוני

מטפל בילדים, טיפול פסיכולוגי במתבגרים, וייעוץ להורים.

על הקשבה וקשיבות

לא כולם יודעים או יכולים להקשיב.

"לאמא שלו הייתה היכולת הנדירה הזאת, להקשיב. מעטים מקשיבים באמת. רבים מכינים בקרבם את המשפט הבא עוד לפני שסיימת את שלך - והרי דווקא בסוף המשפט, בשולי שוליו, נאמרים הדברים החשובים באמת. אחרים - מחשבותיהם נודדות. עיניהם ממשיכות לבהות בך אבל ניצוץ הקשב כבר אבד...... היא מעולם לא תרמה לו "מניסיון החיים שלה" ומעולם לא התחילה משפט ב"כשאני הייתי בגילך" או "אם אתה שואל לדעתי", רק עזרה לו לנכש את העשבים השוטים ולראות את ההתלבטות כפי שהיא על מניעיה האמיתיים."
קטע זה מתוך הספר נוילנד של אשכול נבו מתאר יפה את התחושה של האדם אשר זוכה להקשבה אמיתית. להקשיב איננו דבר קל, זה דורש נוכחות וסבלנות. יש אנשים שמתקשים להקשיב כי הם חושבים על דברים אחרים, או מוצפים בגירויים חיצוניים, יש כאלה להם יש הקשבה סלקטיבית, ויש אנשים להם פשוט מאוד חשוב לדבר ולהשמיע דעתם ואין להם סבלנות להקשיב למישהו אחר. ביחסים של הורים וילדים (גם למבוגרים והוריהם), אני מוצא שפעמים רבות יכול להיות מורכב להקשיב, במיוחד כאשר קיימים היסטוריה, מטען רגשי משמעותי או בתקופות של לחץ ומשבר.

בציטוט שהבאתי מהספר מוזכר רעיון נוסף והוא העשבים השוטים אשר מפריעים לנו לראות את המציאות כמו שהיא, זהו דימוי ורעיון נפוץ בעולם היוגה ולדעתי גם במסורת הזן.

קשיבות היא החלק השני של פוסט זה,  והיא חשובה מאוד על מנת שנוכל להקשיב לעצמנו ולאחרים.

קשיבות (תרגום למילה Mindfullness) היא מצב מנטלי/חוייתי וגם טכניקת מדיטציה אשר מגיעים ממסורות המזרח, ושמים דגש על החשיבות של נוכחות ברגע ושימת לב למה שמתרחש. זה רעיון שנמצא היום בהרבה זרמים של ניו אייג', פילוסופיה וגם פסיכולוגיה. ד"ר ג'ון קאבאט זין אשר קידם את  הרעיון למערב ופיתח את שיטת ה MBSR המשלבת יוגה ומדיטציה להפחתת מתחים והתמודדות עם מצבים בריאותיים שונים כותב ומרצה על קשיבות. בין השאר כתב  שהיא "הפניית תשומת לב בצורה שמאפשרת לנו פשוט לצפות בתודעתנו באופן מכוון, ברגע ההווה ולחוות דברים בלי לשפוט או לפרש אותם". מסוג הדברים שצריך לעשות כדי להבין מה הכוונה, וזה דורש תרגול מתמשך כי מפתה להיסחף למחשבות נודדות, או למצוא את עצמנו מבקרים את המצב.

דרך תרגול של מדיטציה או שיטה אחרת, בעזרת התבוננות אישית וגם בקשר עם פסיכולוג אפשר לפתח מאוד את היכולת הזו ולשפר את איכות החיים באופן משמעותי.

שבוע שקט וקשוב לכולם.

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:
טכניקות להתמודדות עם מחשבות של לחץ וחרדה
אסטרטגיות לאושר מתוך מחקרים של פסיכולוגיה חיובית

כתב מורן צמחוני, 

מטפל בילדים ומבוגרים והדרכות הורים במודיעין

מורה ליוגה ומדיטציה

תום הילדות

 תקופת הילדות מאופיינת בחוויה של אחדות בין פנים וחוץ, וכך היא נשמרת לא אחת בזיכרונם של רבים. מצאתי תמיד עניין במעבר מסטטוס של ילד לגיל ההתבגרות. כמטפל עקבתי אחר נקודות ציון שמאפיינות את המעבר הזה, שיכולות להתגלות בזיכרונות ילדות. האם יש רגע או מצב בו ילד מתחיל להרגיש שהחווית האחדות הזו מסתיימת והוא מתחיל לחוש קונפליקט או להרגיש חצוי לגבי עצמו, הוריו, חבריו והסביבה בכלל? זהו רגע המעבר בו מתחיל המסע שלו לעצמיות.

מיתוסים מתארים תימות וסוגיות מרכזיות בהתפתחות. היציאה מגן העדן, הוא סיפור אוניברסלי המתאר את אובדן התמימות והשלמות, ותחילתה של התנסות בעולם הדואלי ובהבחנה בין טוב ורע. במיתוס אחר [אצל רוברט בלאי] הסיפור מתאר ילד שבשעה שהוא משחק בחצר, הכדור שלו מתגלגל ומגיע לכלוב בוא כלוא "איש הברזל" שנלכד ביער לאחר שהילך אימים על כל מי שנכנס לשם. איש הברזל מסמל את החיים האינסטינקטיביים. הכדור מסמל את חווית השלמות שהילד מאבד. במיתוס הגביע הקדוש הילד נפצע באצבעו [ג'ונסון] וחווה אובדן של אביו.

הילד במיתוסים אלה מאבד את התום והשלמות ומתחיל מסע התפתחותי לחיים של בוגר. המשימות התפתחותיות שלו לפי המיתוסים אלה הן:   להפסיק להיות "ילד טוב", להיפרד מחסותה של האם, לעזוב את הוריו , להתחבר לכוח הגלום באינסטינקט על מנת לסמוך על עצמו ולהיות עצמאי.

על מנת להיות אינדוידואל עליו ליצור ולחוות נפרדות מהסמביוזה עם המשפחה והקולקטיב.

כתב מנשה כהן

עוד על טיפול פסיכולוגי במתבגרים וטיפול פסיכולוגי בילדים 

מאמרים נוספים וטיפים על פסיכולוגיה של מתבגרים