טופס שחרור מאמונות והנחות מגבילות

לכולנו יש אמונות/מחשבות/הנחות לגבי איך דברים צריכים להיות.
חלק מאמונות אלו נוצרות אצלנו במהלך החיים מחוויות שחווינו, מערכות יחסים שהיו לנו עם הסביבה, תגובות שקיבלנו מהקרובים אלינו ועוד מגוון אירועים שמעצבים אותנו. לא תמיד ההנחות הללו ממשיכות להתאים לחיים שלנו ולפעמים הן מגבילות או תוקעות אותנו. מגיע זמן שבו כדאי לעצור ולשאול, ולשחרר את מה שכבר לא נחוץ.

הנה כמה שאלות שמערערות על הנחות שאולי נמצאות אצל חלקנו בראש

מי אמר שאני צריך להיות נחמד לכולם כל הזמן?
מי אמר שכולם צריכים להיות מרוצים ממני?
מי אמר שכולם צריכים לאהוב אותי?
מי אמר שאם יש לי ביקורת אני צריך להבליג?
מי אמר שהכול צריך להיות בסדר כדי שאוכל להירגע?
האם אני מבין באמת מה זה להצליח? האם יש לזה סוף?
מי אמר שהבית צריך להיות נקי כל כך?
מי אמר שאי אפשר ללכת לישון עם כלים בכיור?
מי אמר שאני לא יכול להגיד לא לחברים או משפחה שרוצים לבקר?
מי אמר שאני חייב לעשות מה שמקובל או נורמטיבי? 

אתם מוזמנים לשאול, וגם לתת תשובה, 
מי זה באמת אמר והחליט שהדברים יהיו כך? 
איך הדברים הפכו לחוקים פנימיים שמפעילים אותנו בלי לחשוב פעמיים?
והאם אפשר לחיות גם בלי ההנחות הללו?

כתב מנשה כהן, פסיכולוג קליני בכיר וקו מנהל מכון עידן.

רק שלא יקרה לו כלום - על הגנת יתר של הורים

 כהורים יש לנו תפקיד אחראי לדאוג לשלומם של הילדים ולהגן עליהם מכל פגע. בצדק אנו פוחדים שיקרה להם משהו לא טוב – שייפגעו, שיכשלו, שיהיו דחויים, שלא יוכלו להגן על עצמם בצורה מתאימה. לפעמים דאגה זו לוקחת אותנו רחוק מדי ואנחנו מפתחים גישה של לגונן על הילד מפני העולם. הפחד ש"יקרה לו משהו" יכול לשתק אותנו ואותו ובסוף באמת לא יקרה לו כלום. לא יחווה את החיים. לא יצמח. לא ילמד להתמודד. לא יכיר את עצמו ואת הפוטנציאל שלו.

קוראים לזה בשפה המקצועית "הגנת- יתר", OVERPROTECTION.

להלן קטע מספרו של יעקב בוצ'ן "ילד שקוף" שמדגים וממחיש את החוויה של הגנת יתר חולנית [זמורה ביתן, עמ' 110]

תמיד הגנה מלאה..

"אני יודע שהחיים עם הורי רוקנו אותי. איש ריק. איש שאין אפשרות להשביע אותו. תמיד הגנה מלאה אבל גם בושה בהם. לא היו לי חיי משפחה נורמליים. לא היה לי מודל. רק התמסרות חולנית שלהם ושמירה והגנה. לא העמידו אותי בשום ניסיון. התוכן המרכזי בחיי הוא פחד. פחד מפני מכות, פחד מפני אלימות, מפני הפתעות, מפני עוני, מפני מחלות, פחד להילחם. פחד לבכות לפני אימא, לפני לאה'לה, לפני הילדים. פחד להביע רגשות. פחד לכעוס. פחד להגיד לא. פחד להגיד כן. מסוגל לרצוח”.

מכירים את התחושה? מתלבטים לגבי ההורות שלכם? רוצים לדעת עוד על הדרכת הורים?

שתפו אותנו

כתב מנשה כהן, פסיכולוג קליני בכיר במכון עידן

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:

למה הילדים לא מספרים לכם כלום

איך לפתח הורות מודעת יותר

השמנת יתר אצל ילדים

במוסף סוף השבוע של mako התפרסמה כתבה נוספת בנושא השמנת יתר אצל ילדים בישראל.
הנתונים אשר מתפרסמים שוב ושוב אינם מעודדים וניתן כבר לומר שזוהי בעיה לאומית:
מנתוני דו"ח משרד הבריאות שפורסמו בסוף 2012, עולה כי 1 מכל ארבעה ילדים בגילאי 5-10 בארץ סובל מעודף משקל, כאשר בגילאי 11-12 הנתון כבר מזנק ל-1 מתוך שלושה. 13 אחוז מהילדים השמנים בישראל אף מוגדרים כסובלים מ"השמנה קיצונית", וב-2010 ישראל מוקמה במקום ה-11 בעולם בדירוג הילדים השמנים. 

בין הגורמים אשר מוזכרים כתורמים למצב בו כל כך הרבה ילדים סובלים מהשמנת יתר ניתן לציין את הדברים הבאים:

1. בעבר שיחקו יותר בחוץ והלכו יותר ברגל, היום ילדים רבים רוב הזמן מול מחשב או אייפד ומוסעים ממקום למקום
2. יש שפע של פיתויים ופרסומות שמושכים ילדים לאוכל לא בריא
3. הורים יותר עסוקים ופחות נוכחים וקשה לעקוב אחר התזונה של הילדים
4. חוסר מודעות של הסביבה לגבי ההשלכות והשפעות של תזונה לא בריאה
5. ילדים אשר סובלים מבעיות אחרות מקבלים פיצוי דרך האוכל

כמובן שלהשמנת יתר יש סכנות רבות, הן במובן הבריאותי - נטייה גדולה יותר להיות שמן כמבוגר ולסבול מבעיות בריאותיות שונות ובפרט בעיות אכילה, והן במובן האישי-חברתי, כאשר ילדים רבים סובלים מהצקות, דחייה חברתית, דימוי עצמי נמוך ועוד מה שדורש לעתים עבודה ממוקדת בנושא של השתלבות חברתית ושיפור כישורים חברתיים.

הבשורות הטובות הן שיש הרבה מה לעשות, שינוי אורח החיים והרגלי הילד והבית, עבודה עם תזונאית, טיפול פסיכולוגי בילדים להתמודדות עם בעיות רגשיות אשר גורמות להשמנה או נובעות ממנה, הדרכת הורים שתסייע להורים להתנהל מול הילד, ועוד, יחד עם זאת צריך לעשות זאת באופן נכון מול הילד ולא לכפות עליו את הרצונות שלנו אחרת יהיה קשה יותר לכולם.

לקריאת הכתבה במוסף Mako

איך לגרום לילדים לאכול יותר ירקות

אריק קרטמן מהסדרה סאות'פארק - תמונה מויקיפדיה

3 טיפים להתמודדות עם כעסים והתפרצויות

כמעט כל אדם נתקל מידי פעם במצבים המעוררים בו כעס או זעם המלווים בתחושות לא נעימות. במצבים אלה חלקנו מתקשים להישאר שלווים ומבטאים את הכעס בהתפרצות, באיבוד שליטה או בתגובה אינסטינקטיבית אחרת שלפעמים לאחר מכן מצטערים עליה. הבשורות הטובות הן שכמו כל דבר, אם שמים לב, לוקחים אחריות ועובדים על זה, אפשר לשפר את המצב וללמוד לנהל את הכעסים בצורה בריאה יותר לנו ולסביבה.
הנה 3 טיפים שיעזרו לכם עם כעסים, עצבים והתפרצויות:

1. להבין שהכעסים הם לרוב ביטוי של רגש אחר שנוצר בסיטואציה, למשל כאב, עלבון, קינאה או תחושה של חוסר אונים. חוסר מודעות וחוסר ביטוי של הרגשות העמוקים יותר משאיר את הכעס כדרך היחידה לפורקן. מודעות לרגש אשר גרם לכעס תוכל לעזור לנו להתמודד עם המצוקה שנוצרה באופן בריא ונכון יותר.
2. למצוא דרכים בריאות לביטוי ופורקן של רגשות קשים לפני שאנחנו מתפרצים ומאבדים שליטה, איך עושים את זה? אפשר דרך ספורט ופעילות גופנית, תרגילי נשימה מרגיעים, דרך שיחה עם אדם אחר שיכול לתת לנו פרספקטיבה,  או דרך צפייה במשהו מצחיק שיעזור לנו לפרוק את הכעס, ואם אלו לא עוזרים, אפשר תמיד לפנות לטיפול בכעסים.
3. לבטא את עצמנו באופן אסרטיבי וברור יותר מול אחרים ולשפר את התקשורת עם אחרים, כאשר אנו מצליחים לבטא את הרצונות והצרכים שלנו מול אחרים אפשר למנוע התדרדרות והגעה לתחושות קשות ומתסכלות שמובילות גם לכעס והתפרצות.

לכל מי שמרגיש שצריך עזרה בתחום הזה, מכון עידן פותח סדנה לניהול כעסים, זוהי הזדמנות לתהליך קבוצתי ותומך שייתן לכם כלים וידע בנושא.

אולי יעניין אתכם לקרוא:

מהם רגשות הרסניים לפי הפסיכולוגיה הבודהיסטית

דפוסי חשיבה שגויים במצבים של כעס, לחץ וחרדה

לזהות את הכעס מבעבע לפני שהוא מתפרץ - תמונה באדיבות ויקיפדיה

דפוסי חשיבה שגויים במצבי חרדה ולחץ

במצבים של חרדה ולחץ אנשים נוטים לחשוב בצורה מסוימת שעלולה רק להחריף את החרדה ולא מאפשרת לראות את המציאות כמו שהיא ולהתמודד איתה באופן מיטבי. כאשר מחשבות אלו חוזרות בתדירות גבוהה הן מקשות על התפקוד של האדם ויכולות לפגוע בקשרים עם הסובבים.

חלק מהתהליך של התמודדות עם מצבי חרדה ושיפור המודעות העצמית בכלל הוא בזיהוי דפוסי מחשבה לקויים והפחתת תדירותם או השפעתם עלינו. בפוסט זה אציג שני דפוסי חשיבה נפוצים.

1. מחשבות אסון - Catastrophizing - בדפוסי חשיבה אלו אנשים נוטים לשים לב ולהתעכב בעיקר על התוצאות הגרועות ביותר של כל תרחיש וסיטואציה. במצב זה האדם נוטה להדגיש את הסיכויים שיקרה אסון או משהו רע שבמקרים רבים מוביל לתוצאות רעות נוספות ומתקשה לראות את האפשרויות האחרות אפילו שלעתים הן יותר סבירות. דוגמאות לכך הן אדם החרד מטיסות ומתעכב באפשרות שתהיה תקלה במטוס, הוא יתרסק ואולי ייהרג. דוגמא נוספת היא סטודנט אשר לומד למבחן ועסוק באפשרות שייכשל במבחן ובגלל זה לא יצליח לסיים את התואר.
2. חשיבה דיכוטומית היא הנטייה לפרש אירועים באופן קיצוני, וכך בכל פעם שהמצב איננו ודאי או כאשר מתעוררת סכנה האדם האדם מתקשה לראות את המציאות נכונה ורואה את האפשרות לכישלון כבטוחה. זה מתבטא גם בחשיבה של הכול או כלום, למשל או שאני בטוח מצליח במבחן ומקבל 100 או שאני בטוח נכשל ומקבל 60. חשיבה זו מונעת מהאדם לראות את המורכבות והאפשרויות הרבות שיש בכל סיטואציה ומגבילה אותו בתפקוד לאורך זמן.

משהו מזה מוכר לכם אצלכם או בסביבה הקרובה?

הבנה של דפוסי החשיבה האישיים שלנו יכולה לעזור להתמודד טוב יותר עם בעיות ואתגרים ולשפר את איכות החיים.

טיפול פסיכולוגי יכול לסייע לאדם לזהות את דפוסי החשיבה הלקויים, לקבל טכניקות להתמודדות עם מחשבות חרדה כמו גם להבין טוב יותר את הגורמים בעולם הפנימי אשר מובילים לכך.

אולי יעניין אתכם לקרוא גם:
חשיפה ושחרור של מחשבות ואמונות מייצרות דחק בעזרת שיטת EFT

אסטרטגיות לאושר - פסיכולוגיה חיובית

דפוסי תקשורת במצבי קונפליקט

כתב מורן צמחוני

עובד סוציאלי קליני, מטפל בילדים, מתבגרים וצעירים

.

פתאום נהיה אבא

לפני זמן פנה אליי אב צעיר לתינוק בן 3 חודשים. הוא סיפר כי מאז נולד בנו, אשתו מסתגרת בתוך עצמה, מתלוננת שאינו מבין אותה ולא נותנת לו להתקרב אליה. כשהוא נמצא בבית, היא מעדיפה שהוא יטפל בתינוק ואומרת שהיא עייפה ורוצה לישון. הוא אינו יודע מה לעשות עם המצב החדש.

כשבדקנו יחד את מה שהעלה – הגענו להבנה כי הקושי הוא בעצם להתמודד עם השינוי המשמעותי שחל בתא המשפחתי עם המעבר מזוגיות להורות וההצטרפות של בנו למשפחה, שינוי בחיים ובתפקידים של האישה שהפכה לאם, בחיים ובתפקידים של  הגבר שהפך לאב וגם בחייהם כזוג.

רוב הנשים צריכות זמן כדי להסתגל למצב החדש של אימהות ובעיקר זקוקות למישהו שדרכו הן יוכלו לאוורר את רגשותיהן, שעליו יוכלו להישען במצוקתן וממנו יוכלו לקבל תחושה שהוא פרטנר במסע החדש שאליו יצאו והוא מוכן להיות שותף בתפקיד התובעני שלהן כהורה. הנוכחות של בן הזוג ותמיכתו יכולה לתת לאמהות לגיטימציה לחוסר הביטחון שלהן באימהותן ולאפשר להן להיכנס לתפקידן החדש בתחושה טובה יותר. יכול להיות שהן מצפות לתמיכה והבנה מבן הזוג שבעצמו עובר תהליך בו הוא זקוק להבנה והכוונה.

לכן, גם המעבר לאבהות עלול לכלול תקופה של דיכאון אותו חש הגבר, בעקבות אבדן החופש שלו, הצורך להיות בין זוג תומך ולתפקד במקביל כהורה. אבות צעירים רבים חשים תחושות דחק, חרדה, רגשות של קנאה בבת הזוג על הקשר שלה עם התינוק ואף כעס על התינוק שתפס את המקום בזמנה ובלבה של אשתו.

כל אלה הם שינויים משמעותיים שעוברים על בני זוג במעבר להורות. נדרשת הבנה רבה וסבלנות על מנת לצלוח בשלום את המשבר ההתפתחותי שמאפיין כניסה של ילד למשפחה. לעתים הסתגלות זו מתרחשת באופן "טבעי" או אינטואיטיבי, אבל בהרבה מקרים דרושים הדרכה  וליווי מקצועיים שיכולים לעזור לפתח מודעות למצב החדש ולהסתגל לשינוי שבני הזוג עוברים עם לידתו של ילד למשפחה.

כתב מנשה כהן, פסיכולוג קליני מומחה 

במצבים של לידת תינוק חדש למשפחה ואתגרים אחרים ניתן להיעזר במסגרת של  טיפול זוגי  או טיפול פסיכולוגי פרטני לאחד מבני הזוג, במקרים רבים מספיקה מסגרת קצרה של ייעוץ קצר טווח על מנת לשפר משמעותית את המצב, נשמח לסייע בכל נושא.

לשחרר..

לשחרר כל דבר שאינו נחוץ יותר, שאין לו מטרה, ולעשות זאת ללא חרטה. זה כולל דברים כמו עבר לא מאושר, ספרים, השקפה, בגדים, אמונה, סגנון החיים שלך או חברות במועדון. נסו להרגיש את הרגע כשאתם חושבים על זה כאפשרות. על ידי שחרור הדברים שאינם מועילים לכם יותר, אתה מאפשרים לעצמכם את החופש להתחיל למידה והתנסות חדשים מבלי להיות כבולים למה שהתיישן..

כך אתם פותחים שער ליוזמות והרפתקאות חדשות. אבל לרוב אנו מוצאים ביטחון במה שמוכר ופחד מונע מאיתנו להתקדם..

תתבוננו באותם היבטים בחייכם שאתה ממשיכים לסחוב למרות שאינם משרתים אתכם יותר. נסו להתחבר להרגשה של שחרור וזרימה בנתיב הטבעי שלכם, עם האפשרות לחקור ולגלות למידה וחוויה חדשה שאתם יכולים לקבל בשמחה..

יש סיפור על אחד שעשה מסע בטבע שהגיע לנהר שצריך לצלוח. הוא בנה רפסודה וצלח את הנהר. עכשיו יש לו שאלה מה לעשות עם הרפסודה: להשאיר אותה ולהמשיך בדרכו או להוסיף אותה למטען שלו?

חומר למחשבה

עיקרו של הקטע לקוח מספר בשם "האורקל שבפנים" מאת Dick Sutphen, 1992

הביא – מנשה כהן 

פסיכולוג קליני בכיר ב מכון עידן לטיפול, ייעוץ ופסיכותרפיה

דפוסי תקשורת במצבי קונפליקט

בספר המומלץ משפחה מודרנית מאת וירג'יניה סאטיר, יועצת ומטפלת משפחתית, היא מתארת כיצד מתוך ניסיונה רב השנים היא למדה לזהות את התגובות השונות של בני אדם כחלק מדפוסי תקשורת אוניברסליים החוזרים במצבי מתיחות וחשש לפגיעה בערך העצמי של האדם ומשפיעים רבות על התקשורת עם הסביבה וכמובן על תקשורת בתוך המשפחה.
דפוסי התקשורת אותם היא מתארת הם:

• פייסנות - לפייס את הזולת כדי שלא יתרגז או יכעס
• הטלת אשמה - להטיל עליו אשמה כדי שיחשוב שאתה חזק וכדי שהוא יהיה אשם בכשל בתקשורת
• שכלתנות - להיות מחושב ולבצר את הערך העצמי ע"י שימוש במילים גבוהות
• טשטוש - להסיח את הדעת ולהתעלם מהאיום כאילו אינו קיים.

איזה דפוס תקשורת מבין אלו מזכיר לכם משהו בהתנהגות שלכם? או של בן משפחה?

דפוסים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי הן בתקשורת המילולית והן בתקשורת הגופנית וצליל וסוג הקול. כאשר התגובה שהאדם משדר הינה דו משמעית כך שהתגובה המילולית והלא מילולית שולחות מסר שונה נוצר בלבול אצל בן השיח אשר מקשה על תקשורת פתוחה ומיטיבה ולאורך זמן נוצרות בעיות.

לרוב איננו מודעים להתנהגותנו במצבים של קונפליקט, מתח או פגיעה בערך העצמי.

מודעות לכך ובפרט מול אנשים איתם אנו נמצאים בקשר שוטף כמו בני משפחה, עמיתים לעבודה וחברים יכולה לעזור לנו לשפר את התקשורת ולפתור בעיות קיימות. כאשר קשה לנו לעשות זאת בעצמנו מומלץ לפנות לאיש מקצוע לעזרה.

במכון עידן פסיכולוגים מומחים המציעים ייעוץ וטיפול פסיכולוגי פרטני ומשפחתי.

טיפול זוגי במודיעין, טיפול משפחתי, הדרכות הורים ועוד.

עד כמה בני נוער אחראים למעשיהם?

במוסף סוף השבוע של עיתון הארץ פורסמה כתבה מעניינת של אורן הרמן בנושא מורכב: האם בני נוער רוצחים אחראים למעשיהם. זאת בעקבות האירועים הקשים אשר מתרחשים בארה"ב בשנים האחרונים בהם בני נוער מעורבים במקרים קשים של אלימות והרג של אחרים. ועליית נושא האחריות שלהם על מעשיהם בדיונים בבתי המשפט ועקב כך בתקשורת.

נכון שאירועים אלו קיצוניים וכולנו מקווים שלא יתרחשו כאלה בארץ, אבל התנהגות קיצונית / אימפולסיבית במידה כזו או אחרת הינה דבר שכיח בקרב בני נוער ולעתים עולה השאלה, בעיקר בקרב הורים, עד כמה מתבגרים אחראים למעשיהם ומתוקף זה עד כמה לסמוך עליהם ומתי צריך לשים להם גבולות ולהתערב.

בכתבה מתוארים מחקרים עדכניים מתחום חקר המוח המציגים את העובדה כי מוחם של המתבגרים עובר שינויים מבניים ותפקודיים אשר משפיעים על התנהגותם, למשל שינוי בפיזור וצפיפות הדופמין אשר משפיע על חיפוש אחר גירויים וריגושים, ושימוש מוגבר באזורים במוח הקשורים לחיפוש אחר תגמול. וכפי שהוצג בכתבה משפט של הפרופסור לפסיכולוגיה לורנס סטיינברג אשר עוסק בנושא "נער מתבגר הוא כמו מכונית עם דוושת גז משוכללת, אבל בלי בלמים. עם דחפים חזקים הנתונים לשליטה זעומה התוצאה הסבירה היא תאונה."

אז מה עושים עם המידע הזה?
בכתבה מתרכזים בנושא המשפטי והאחריות הפלילית, ואתם מוזמנים לקרוא אותה.
מה שהורים, מחנכים וכמובן גם בני נוער יכולים לקחת זה תזכורת לכך שבני נוער באופן פיזיולוגי וביולוגי נוטים ליותר אימפולסיביות וסבירות לעשות מעשים טיפשיים או קיצוניים בפרט תחת לחץ קבוצתי או מצוקה רגשית. כשזה קורה במינון ועוצמה סבירים זה חלק מתהליך ההתבגרות החשוב שיש לאפשר למתבגרים לעבור: לטעות, ללמוד, לנסות ומתוך זה לגדול.  
מצד שני לא כדאי להפוך את זה לתירוץ קבוע, "זה לא אני, זה ההורמונים/הביולוגיה" , מתבגרים צריכים ללמוד עם הזמן להחליט החלטות טובות יותר, ולקחת אחריות על מעשיהם גם אם בדרך יש טעויות ונפילות.

ובנוגע לאותם בני נוער אשר לוקחים חלק במעשים כה קשים חשוב לזכור כי לרוב קיים צירוף כלשהו של גורמים כמו התעללות, אלימות או הזנחה מצד הסביבה, דחייה חברתית, התמכרויות , בעיות רגשיות ונפשיות ועוד גורמים שמולם כהורים, מחנכים ומטפלים אנחנו צריכים להישיר מבט ויכולים להשפיע על מנת להפחית התנהגויות מסוכנות וקיצוניות בעתיד ולמען בריאותם הנפשית של בני הנוער.

כתב מורן צמחוני
מטפל בילדים, מתבגרים ומבוגרים במכון עידן במודיעין. 
הדרכת הורים למתבגרים וילדים.

יעניין אתכם לקרוא גם:

איך לפתח הורות מודעת יותר

על תפקיד ההורים בגיל ההתבגרות

טיפול פסיכולוגי במתבגרים ובני נוער

שנה חדשה והתחלות חדשות

לכבוד שנת 2013 העומדת בפתח, מספר מחשבות לגבי שינויים והתחלות חדשות.

המחשבה על התחלות חדשות, יכולה להיות מאוד רומנטית. אבל אנשים רבים נעצרים בחשש וחרדה כאשר עומדת בפניהם האפשרות באמת להתחיל מחדש. מאחר וכל התחלה חדשה כרוכה בשינוי ואי ודאות. אותו חשש, אותו פחד להתקדם קדימה בדרך לא סלולה ולא ידועה, שנובע מן הצורך בהמשכיות ובביטחון, עשוי לגרום לנו להפוך לשמרנים. לא להעז לנסות דברים חדשים ולא לקחת סיכונים. 

ישנם אנשים אשר חוששים משינוי ולא מאמינים שיצליחו לעשות שינוי, אולי מחכים שמשהו או מישהו יעשה זאת בשבילם, ישנם כאלה המכבים כל הזדמנות להתחלה חדשה מפאת החשש מהרע או הטוב שההתחלה תביא עימה.

חשוב שנזכור שהתחלות חדשות הן כוח החיים. כל בוקר הוא כזה בעצם. כך גם עונות השנה. התחלה שאדם מניע היא חוויה של התנסות, העזה, יצירה, ואולי גם כוויה, או כישלון. כאשר אנו מתחילים דרך חדשה, אנו יכולים לחוות גם כאב. הפחד מכאב, הפחד מכישלון עוצר רבים מאיתנו בתחילת המסע. משאיר אותנו בכורסת הנוחות היומיומית ומונע מאיתנו לגדול. 

וחשוב להזכיר כי התחלה חדשה לא חייבת להיות צעד מפחיד וגדול. קיים רצף ארוך בין יצירה לאי יצירה. בחיי היומיום אנשים יכולים להביא לידי ביטוי את ה"אני" שלהם, ובכך לבטא את היצירתיות החבויה בהם גם בהחלטות ומעשים קטנים. ולעתים קרובות מעשים קטנים אלו יפרצו את הדרך להחלטות והתחלות משמעותיות יותר.

שתהיה שנה פוריה ומוצלחת.

מחשבות אלו מובאות מתוך מאמרו של מנשה כהן על התחלות חדשות.
מנשה כהן הוא פסיכולוג קליני בכיר וקו מנהל מכון עידן לייעוץ ופסיכותרפיה.

מכון עידן מציע טיפול פסיכולוגי לילדים ומבוגרים בתל אביב, מודיעין וירושלים ומתמחה בטיפול במצבי חיים שונים.
טיפול בחרדות, טיפול בטראומה, טיפול בהתמכרויות ועוד.

רק שתהיו מרוצים

על דפוס הריצוי והשלכותיו השליליות

מאמר זה אינו מציע תגלית פסיכולוגית חדשה, אלא בא להציג תקריב על  דפוס התנהגות של ריצוי אחרים, דפוס כה שכיח אצל רבים עד שאיננו מבחינים בו כמעט, מאחר שהפך לנורמה תרבותית שמסמנת את ההתנהגות הנכונה של "האדם הטוב", זה שאנו אומרים עליו ש"הוא בסדר". הוא יכול להיות נוח לסביבה, משתלב לכאורה בקלות. עם זאת הוא יכול בתוכו להיות מתוסכל שהוא לא מעז, שהוא לא מבטא את עצמו, שמשהו חסר בחיים שלו, ואולי יאמר באירוניה ש"חוץ ממנו הכל בסדר". אחרים יכולים לקחת אותו כמובן מאליו ובצד ההנאה שלא שוכחים אותו, יש בתוכו הרגשה של חוסר ערך ותחושה שהוא לא באמת מחזיק את השליטה על חייו ועל התקדמותו בקריירה, ושהוא בעצם מופעל ע"י אחרים. הוא יכול לגלות שהוא לא באמת יודע מה הוא רוצה ומאמין שכאשר ידע מה הוא רוצה הוא יכול להגשים את רצונו, אבל כל פעם שעולה ומבצבץ "רצון" כלשהו, הוא מטיל בו ספק, והוא יכול לומר שלא בטוח שזה מה שהוא רוצה "באמת".

כשאני מציע למטופל שמרבה לזכור חלומות לרשום את חלומותיו כשהוא מתעורר, הוא אומר: "אם אשב ואכתוב, אשתי תתחיל לשאול שאלות ואז אצטרך לספר דברים שאני לא רוצה". מטופל אחר מספר שיש לו חלומות שאיננו זוכר אבל יש לו הרבה "הגיגים", מגיב להצעה שלי לרשום: "איפה אני ארשום? [תקנה פנקס], "איפה אני אשים אותו?" [ליד המיטה] ואז יתחילו לשאול מה זה?". המטופל הראשון נעשה מומחה בלהתנהג במדויק בהתאם לאיך שלהבנתו אשתו תופסת אותו ולכן הוא אינו רוצה לשנות את התבנית, למרות שהוא אינו מאושר וחושב בהיחבא על עזיבת הקשר. המטופל השני שכלל את יכולת הריצוי לדרגה כזאת שהוא נחמד, משתף פעולה, "מדבר על הדברים", אבל אינו יכול באמת לבטא את רגשותיו ואת מחשבותיו מאחר ש"לכל מילה יש משמעות עמוקה". ההסבר שלו לבעיה היכן ישים את הפנקס הוא שאם הוא לא רושם הוא "שומר משהו לעצמו"..לכתוב חלום זה שיא האינטימיות שיש להסתיר אפילו מבת הזוג. בדוגמאות אלה הריצוי הפך להגנה מפני ביטוי וגילוי עצמי.

נירה כפיר, בספרה "כמו מעגלים במים", מתארת את "ההכרח למצוא חן" [pleasing] אצל אנשים מסוימים, כתנאי קיומי האומר "אני יכול להתקיים קיום בעל משמעות אך ורק כאשר אני אהוד וחיוני". אדם המכור לריצוי מאמין שרק ככה יאהבו אותו, ולכן הוא בעצם מדחיק את עצמו ואת עצמיותו, את רצונותיו, את הביטוי העצמי שלו למען סימפטיה שאחרים נותנים לו. הוא נמנע מאי הסכמה וקונפליקט, כאילו אפשר לחיות ולהתנהל בלעדיהם. אדם זה "שם את כל הביצים בסל אחד" ולכן הוא מועד למשבר "אם ייווצר בחייו מצב בו הוא ירגיש דחוי, יילחץ את הקיר, יאבד את המשמעות  לחייו או את השליטה עליהם" [נירה כפיר - כמו מעגלים במים, 1993].

דברים אלה אינם ביקורת על הרצון הטבעי שלנו שאחרים משמעותיים יהיו מרוצים ממעשינו ומיחסינו אליהם; ההסתייגות היא מכך שהמשאלה ש"יהיו מרוצים" הופכת לעניין המרכזי שמפעיל אותנו ונותן את המשמעות למעשינו ולהתנהגותנו. כאילו שהרצון היחידי שלנו ש"הם יהיו מרוצים". ככה מאבדים את הקשר אל עצמנו ואל האני האמיתי שלנו. יכול להיות שמפתחים ציפייה שכאלה יהיו היחסים שלנו עם אחרים: אנחנו נרצה אותם והם ירצו אותנו, כאילו  לנו ולאחרים כפרטים אין עוד רצונות וצרכים משלנו.

כתב מנשה כהן

פסיכולוג קליני במודיעין ובתל אביב