כהורים יש לנו תפקיד אחראי לדאוג לשלומם של הילדים ולהגן עליהם מכל
פגע. בצדק אנו פוחדים שיקרה להם משהו לא טוב – שייפגעו, שיכשלו, שיהיו דחויים, שלא
יוכלו להגן על עצמם בצורה מתאימה. לפעמים דאגה זו לוקחת אותנו רחוק מדי ואנחנו
מפתחים גישה של לגונן על הילד מפני העולם. הפחד ש"יקרה לו משהו" יכול
לשתק אותנו ואותו ובסוף באמת לא יקרה לו כלום. לא יחווה את החיים. לא יצמח. לא
ילמד להתמודד. לא יכיר את עצמו ואת הפוטנציאל שלו.
קוראים לזה בשפה המקצועית
"הגנת- יתר", OVERPROTECTION.
להלן קטע מספרו של יעקב בוצ'ן "ילד שקוף" שמדגים וממחיש את
החוויה של הגנת יתר חולנית [זמורה ביתן, עמ' 110]
תמיד הגנה מלאה..
"אני יודע שהחיים עם הורי רוקנו אותי. איש ריק. איש שאין אפשרות
להשביע אותו. תמיד הגנה מלאה אבל גם בושה בהם. לא היו לי חיי משפחה נורמליים. לא
היה לי מודל. רק התמסרות חולנית שלהם ושמירה והגנה. לא העמידו אותי בשום ניסיון.
התוכן המרכזי בחיי הוא פחד. פחד מפני מכות, פחד מפני אלימות, מפני הפתעות, מפני
עוני, מפני מחלות, פחד להילחם. פחד לבכות לפני אימא, לפני לאה'לה, לפני הילדים.
פחד להביע רגשות. פחד לכעוס. פחד להגיד לא. פחד להגיד כן. מסוגל לרצוח”.
מכירים את התחושה? מתלבטים לגבי ההורות שלכם? רוצים לדעת עוד על הדרכת הורים?
שתפו אותנו
כתב מנשה כהן, פסיכולוג קליני בכיר במכון עידן
אולי יעניין אתכם לקרוא גם:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה